וְאֵ֣ת אֲשֶׁר֩ חָטָ֨א מִן־הַקֹּ֜דֶשׁ יְשַׁלֵּ֗ם וְאֶת־חֲמִֽישִׁתוֹ֙ יוֹסֵ֣ף עָלָ֔יו וְנָתַ֥ן אֹת֖וֹ לַכֹּהֵ֑ן וְהַכֹּהֵ֗ן יְכַפֵּ֥ר עָלָ֛יו בְּאֵ֥יל הָאָשָׁ֖ם וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃ {פ}

הפסוק מצווה שהמועל ישלם את אשר חטא מן הקודש ויוסיף עליו חמישית, וייתן לכהן, והכהן יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו. רש״י מבאר ש״ואת אשר חטא מן הקדש ישלם״ פירושו קרן וחומש להקדש. אבן עזרא מבאר שישלם את אשר חטא מן הקודש עם תוספת חמישיתו, וזהו אשם בשגגה שבתחילה, ואחר כך ידע. הפסוק מלמד ששלושה דברים נדרשים לכפרת המעילה: תשלום הקרן שנהנה ממנה, תוספת חומש, וקרבן איל האשם. שילוב זה מלמד שהמעילה בהקדש היא חטא כלפי שמים הטעון גם השבת הממון וגם קרבן. רק לאחר תיקון הנזק הממוני והבאת הקרבן מתכפר החוטא ונסלח לו על שגגתו.