וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַכְּסָלִ֑ים וְאֶת־הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל־הַכָּבֵ֔ד עַל־הַכְּלָי֖וֹת יְסִירֶֽנָּה׃

הפסוק ממשיך במניין אימורי הפר: שתי הכליות והחלב אשר עליהן שעל הכסלים, והיותרת שעל הכבד, המוסרת עם הכליות. פירוט זה זהה לאמור באימורי השלמים, ומלמד שאף בפר החטאת אותם חלקים פנימיים קרבים על המזבח. אונקלוס מתרגם את החלקים כדרכו - שתי הכליות, החלב שעליהן והיותרת שעל הכבד. הפסוק משלים את רשימת האימורים העולים מפר הכהן המשיח, ומדגיש שהחלקים הגבוהים של קרבן זה שווים לאלו של השלמים. שאר בשר הפר, בשונה מן השלמים, אינו נאכל אלא נשרף מחוץ למחנה, כפי שמפורש בהמשך, שכן פר החטאת הפנימי אין בו אכילה לכהנים.