וַיִּקְרָא ג׳ · ט״ז

וְהִקְטִירָ֥ם הַכֹּהֵ֖ן הַמִּזְבֵּ֑חָה לֶ֤חֶם אִשֶּׁה֙ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ כׇּל־חֵ֖לֶב לַיהֹוָֽה׃

במילים פשוטות

הפסוק מסכם את הקטרת אימורי העז: הכהן מקטירם על המזבח, ״לחם אישה לריח ניחוח, כל חלב לה׳״. הביטוי ״כל חלב לה׳״ קובע כלל שכל החלב שייך לגבוה. אבן עזרא מבאר שזהו הכלל, ומאחר שהחלב והדם לגבוה, הם אסורים באכילה לאדם, ומרמז שבפרשה הבאה יאריך לבאר את חוקת העולם בעניין זה. הפסוק חותם את דיני שלמי העז, ובאמצעות המילים ״כל חלב לה׳״ מרחיב את היריעה ומכין את המעבר לאיסור הכללי של אכילת חלב ודם. בכך משמש הפסוק גשר בין דיני הקרבנות הפרטיים לבין האיסור הנוהג בכל מקום ולכל הדורות.
מבוסס על אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיַסְקִנוּן כַּהֲנָא לְמַדְבְּחָא לְחֵם קֻרְבָּנָא לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא כָּל תַּרְבָּא קֳדָם יְיָ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

כל חלב לה׳‎. זה הכלל ואחר שהחלב והדם לגבוה הם אסורים לכם ובפרשה השניה אאריך לבאר חוקת עולם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל