וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵהֶ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַכְּסָלִ֑ים וְאֶת־הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל־הַכָּבֵ֔ד עַל־הַכְּלָיֹ֖ת יְסִירֶֽנָּה׃

הפסוק ממשיך במניין אימורי העז: שתי הכליות והחלב אשר עליהן שעל הכסלים, והיותרת שעל הכבד, המוסרת עם הכליות. הפירוט זהה לאמור בשלמי הבקר ובכבש, ומלמד שאף בעז אותם חלקים פנימיים קרבים על המזבח. אונקלוס מתרגם את החלקים כדרכו בשאר הפרשה. הפסוק משלים את רשימת האימורים העולים מן העז - הכליות, חלבן והיותרת שעל הכבד - ובכך משווה את שלמי העז לשאר השלמים בכל החלקים חוץ מן האליה. הקבלה זו מלמדת שיסוד עבודת השלמים אחד הוא בכל המינים, והחילוקים ביניהם מועטים ומיוחדים לכל מין ומין.