וְאִ֨ם־בְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר יַקְרִ֧יבוּ מִמֶּ֛נָּה קׇרְבָּ֖ן לַֽיהֹוָ֑ה כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֥ן מִמֶּ֛נּוּ לַיהֹוָ֖ה יִֽהְיֶה־קֹּֽדֶשׁ׃

אם הקדיש אדם בהמה הראויה לקרבן, כל מה שיתן ממנה לה׳ יהיה קודש. רש״י מבאר ש״כל אשר יתן ממנו״ מלמד שאם אמר ״רגלה של זו עולה״, דבריו קיימים, והבהמה תימכר לצורכי עולה, ודמיה חולין חוץ מדמי אותו אבר שהקדיש. רשב״ם מבאר ש״כל אשר יתן ממנו לה׳״ מכוון למי שהקדישו סתם, ו״יהיה קודש״ - לקרבן ולא לבדק הבית. הפסוק פותח את דיני הקדשת בהמה טהורה הראויה להקרבה: בהמה כזו, משהוקדשה, חלה עליה קדושה מלאה, ואף הקדשת אבר בודד ממנה תופסת ומחייבת - עיקרון המבליט את חומרת ההקדש של בהמת קרבן.