וַיִּקְרָא כ״ז · כ״ט

כׇּל־חֵ֗רֶם אֲשֶׁ֧ר יׇחֳרַ֛ם מִן־הָאָדָ֖ם לֹ֣א יִפָּדֶ֑ה מ֖וֹת יוּמָֽת׃

במילים פשוטות

כל חרם אשר יוחרם מן האדם לא ייפדה - מות יומת. רש״י מבאר שהכתוב מדבר ביוצא להיהרג שאמר עליו אחד ״ערכו עלי״ - לא אמר כלום, וש״מות יומת״ פירושו שהרי הוא הולך למות, ולפיכך לא ייפדה - אין לו לא דמים ולא ערך. אבן עזרא מבאר ש״יומת״ ומילת ״יחרם״ מן הבניין שלא נקרא שם פועלו. הפסוק עוסק במי שכבר נידון למיתה בבית דין: אין אפשרות לפדותו או להעריכו, שכן דינו נחרץ והוא עומד למות. אין כאן היתר להרוג, אלא קביעה שאדם החייב מיתה על פי דין אינו נכנס לגדרי הערכין והפדיון. הפסוק ממשיך את דיני החרם ומבהיר את גבולותיהם ביחס לאדם שדינו נגזר.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כל חרם אשר יחרם וגו'. הַיּוֹצֵא לֵהָרֵג וְאָמַר אֶחָד עֶרְכּוֹ עָלַי, לֹא אָמַר כְּלוּם (ספרא; ערכין ו'):

מות יומת. הֲרֵי הוֹלֵךְ לָמוּת, לְפִיכָךְ לֹא יִפָּדֶה - אֵין לוֹ לֹא דָמִים וְלֹא עֵרֶךְ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

כָּל חֶרְמָא דִי יִתַּחְרַם מִן אֱנָשָׁא לָא יִתְפָּרָק אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵל

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

יומת. ומלת יחרם מהבנין שלא נקרא שם פועלו כמו יעמד חי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

יחרם מן האדם - אדם שיתחייב מיתת בית דין, אין לו פדיון.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כל חרם אשר יחרם מן האדם לפי שב״‎ד היו ממיתין בכמה עניני מיתה נאמר כל חרם כלומר באיזו מכל הארבע מיתות שיחרימו בית דין בה את האדם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל