כל חרם אשר יוחרם מן האדם לא ייפדה - מות יומת. רש״י מבאר שהכתוב מדבר ביוצא להיהרג שאמר עליו אחד ״ערכו עלי״ - לא אמר כלום, וש״מות יומת״ פירושו שהרי הוא הולך למות, ולפיכך לא ייפדה - אין לו לא דמים ולא ערך. אבן עזרא מבאר ש״יומת״ ומילת ״יחרם״ מן הבניין שלא נקרא שם פועלו. הפסוק עוסק במי שכבר נידון למיתה בבית דין: אין אפשרות לפדותו או להעריכו, שכן דינו נחרץ והוא עומד למות. אין כאן היתר להרוג, אלא קביעה שאדם החייב מיתה על פי דין אינו נכנס לגדרי הערכין והפדיון. הפסוק ממשיך את דיני החרם ומבהיר את גבולותיהם ביחס לאדם שדינו נגזר.
