וַיִּקְרָא כ״ז · א׳

וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

במילים פשוטות

פסוק פתיחה קצר: ה׳ פונה אל משה כדי למסור לו את פרשת הערכין והנדרים. הרמב״ן מבאר שאף פרשה זו דבוקה למה שקדם לה ונאמרה בהר סיני, והיא מחוברת אל התוכחות, שכן היא עוסקת במשפטי היובל - כפי שנזכר במקדיש שדה מקנה ושדה אחוזה. לדעתו כלל הכתוב את משפטי כל הנודרים בפרשה אחת, ולכן היא באה כאן בסמוך לדיני היובל שבפרשה הקודמת. הפסוק משמש הקדמה לדיני מי שנודר לתת את ״ערך״ נפשו או נפש אחר להקדש, ולדיני הקדשת בהמות, בתים ושדות.
מבוסס על רמב״ן, פשט · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּמַלִיל יְיָ עִם מֹשֶׁה לְמֵימָר

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וידבר ה' אל משה לאמר וגו' איש כי יפלא גם זו הפרשה דבוקה שהיתה בהר סיני מחוברת אל התוכחות כי היא במשפטי היובל כמו שהזכיר במקדיש שדה מקנה (להלן פסוקים כג-כד) ושדה אחוזה (שם יז יח) אלא שכלל משפטי כל הנודרים בפרשה אחת ולכך אמר בסוף (ויקרא כ״ז:ל״ד) אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני על כל הנאמרות למעלה כי מכאן ואילך ידבר במצות אהל מועד:

מקור: ספריא · נחלת הכלל