וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה וְגוֹ׳. קָשֶׁה, אַחַר שֶׁאָמַר הַכָּתוּב שֶׁיִּפְּלוּ הָאוֹיְבִים לְפָנֵינוּ וְכוּ׳ בְּדֶרֶךְ כְּלָל, שֶׁמַּשְׁמַע אֲפִלּוּ רִבּוֹא לִפְנֵי שְׁנַיִם, אִם כֵּן מַה מָקוֹם לוֹמַר ״וְרָדְפוּ ה׳ מֵאָה״? אֵין זֶה אֶלָּא מְמַעֵט מִבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה.
אָכֵן יִתְבָּאֲרוּ הַכְּתוּבִים עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה דַּף י״א וְזֶה לְשׁוֹנָם: לְעוֹלָם מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת, וְהִקְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת שָׁם בְּדִבּוּר הַמַּתְחִיל ״לְעוֹלָם״ וְזֶה לְשׁוֹנָם: וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי מָצִינוּ מִדַּת פֻּרְעָנוּת גְּדוֹלָה מִמִּדָּה טוֹבָה, דִּכְתִיב (דברים לב:ל) ״אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה״ גַּבֵּי מִדַּת פֻּרְעָנוּת, וְגַבֵּי מִדָּה טוֹבָה כְּתִיב ״וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה״? וְיֵשׁ לוֹמַר דְּגַבֵּי מִדַּת פֻּרְעָנוּת מַיְירֵי רְדִיפָה וְלֹא הֲרִיגָה, אֲבָל הָכָא כְּתִיב ״וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה״ וְסֵיפָא דִּקְרָא ״וְנָפְלוּ אוֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב״, עַד כָּאן לְשׁוֹנָם. וְקָשֶׁה לִי עַל דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִמַּה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת מוֹעֵד קָטָן פֶּרֶק אֵלּוּ מְגַלְּחִין (מועד קטן טז:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבּוֹרִים וְגוֹ׳ עַל שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אַחַת״, שֶׁהָיָה זוֹרֵק חֵץ וּמַפִּיל שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אַחַת, וְהָיָה מִתְאַנֵּחַ עַל מָאתַיִם, דִּכְתִיב ״אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף״, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ, ״רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי״, עַד כָּאן. וּלְדִבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת דְּמַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף״ מְדַבֵּר בִּרְדִיפָה בְּלֹא הֲרִיגָה, לָמָּה הָיָה מִתְאַנֵּחַ דָּוִד עַל שֶׁלֹּא הָיָה הוֹרֵג אֶלֶף דִּכְתִיב ״אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף״, הֲלֹא פָּסוּק זֶה אֵינוֹ מְדַבֵּר בַּהֲרִיגָה?
אֲשֶׁר עַל כֵּן נִרְאֶה דְּבֵין פָּסוּק ״וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה״ בֵּין פָּסוּק ״אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף״ (דברים לב:ל) אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בַּהֲרִיגָה. וּמַה שֶׁהִקְשׁוּ זַ״ל נִרְאֶה לְתָרֵץ עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״מִכֶּם״ - מִן הַחַלָּשִׁים שֶׁבָּכֶם וְלֹא מִן הַגִּבּוֹרִים שֶׁבָּכֶם, עַד כָּאן. וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק לָמָּה כָּפַל לוֹמַר ״וְלֹא מִן הַגִּבּוֹרִים״? אֶלָּא הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁבָּא לִשְׁלֹל שֶׁלֹּא לְפָרֵשׁ בִּדְבָרָיו שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר אֲפִלּוּ מִן הַחַלָּשִׁים, לָזֶה פֵּרֵשׁ ״לֹא מִן הַגִּבּוֹרִים״. וְעַל פִּי הַדְּבָרִים הַלָּלוּ לֹא קַשְׁיָא, כִּי בְּפָסוּק זֶה לֹא הִזְכִּיר אֶלָּא בִּרְכַּת הַחַלָּשִׁים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּרְדְּפוּ חֲמִשָּׁה מֵאָה וְגוֹ׳, וְחַלָּשִׁים כַּיּוֹצֵא בָּהֶם בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵינָם אֲפִלּוּ עוֹרְכֵי מִלְחָמָה. וּמַה שֶׁאָמַר הַפָּסוּק ״אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף״ מְדַבֵּר בַּגִּבּוֹרִים, וְאָמְרוֹ ״אֶחָד״ נִתְכַּוֵּן לוֹמַר הַמְּיֻחָד שֶׁהוּא הַגִּבּוֹר, וְלֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר הַדְרָגָה זוֹ בְּיִשְׂרָאֵל כִּי יִלָּמֵד מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת, שֶׁהֲרֵי מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה.
וּמֵעַתָּה שְׁנֵי דְּבָרִים צִוָּה ה׳ לְטוֹב לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל: הָאֶחָד לֹא הִגְבִּיל בָּהּ שִׁעוּר, וְהֵם גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל, וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר בְּפָסוּק אֶחָד ״וּרְדַפְתֶּם אֶת אוֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ וְגוֹ׳ לֶחָרֶב״. וְאִם נַפְשְׁךָ עָגְמָה עָלֶיךָ לָדַעַת שִׁעוּר, צֵא וּלְמַד מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת, שֶׁנֶּאֱמַר ״אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף״, וּכְלָל גָּדוֹל הוּא כִּי מִדָּה טוֹבָה גְּדוֹלָה מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת, וּלְפָחוֹת בְּהַשְׁוָאָה, כְּמוֹ שֶׁהוֹכִיחוּ הַתּוֹסָפוֹת (סוטה יא.) זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מֵהַהִיא שֶׁאָמְרוּ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עָסַק כָּל הַשָּׁנָה, וְהוֹכִיחוּ מֵהָאָמוּר בְּפָרָשַׁת מְרַגְּלִים וְגוֹ׳ (במדבר יד:לד) ״אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ יוֹם לַשָּׁנָה״ וְגוֹ׳, הֲרֵי שֶׁאֵין הֶכְרֵחַ לִהְיוֹת גְּדוֹלָה אֶלָּא שֶׁלֹּא תִמָּצֵא פְּחוּתָה מִמֶּנָּה בָּעִנְיָן, בְּהֶכְרֵחַ תִּתְחַיֵּב לוֹמַר שֶׁאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יַהֲרֹג אֶלֶף לְפָחוֹת. וְלָזֶה הָיָה דָּוִד מִתְאַנֵּחַ עַל תַּשְׁלוּם הָאֶלֶף כְּדֵי שֶׁלֹּא תִהְיֶה מִדַּת פֻּרְעָנוּת מְרֻבָּה, כִּי דָּוִד הָיָה אֶחָד הַמְּיֻחָד.
וְתִמְצָא בְּדִבְרֵי הַיָּמִים א׳ סִימָן י״ב, שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״אֵלֶּה מִבְּנֵי גָד רָאשֵׁי הַצָּבָא, אֶחָד לְמֵאָה הַקָּטָן וְהַגָּדוֹל לְאָלֶף״. הִנֵּה לְפָנֶיךָ כִּי מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה רְבָבָה הֵם הַחַלָּשִׁים, וּבָזֶה גִּלָּה כִּי מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף״ (דברים לב:ל), יִרְצֶה לוֹמַר אֶחָד הַמְּיֻחָד, לֹא מֵהַפְּחוּתִים. וּמֵעַתָּה הִרְוַחְנוּ קֻשְׁיַת יִתּוּר פָּסוּק רִאשׁוֹן שֶׁאָמַר ״וּרְדַפְתֶּם אֶת אוֹיְבֵיכֶם״, שֶׁמְּדַבֵּר בַּגִּבּוֹרִים וְלֹא אָמַר שִׁעוּר, כִּי אֵין שִׁעוּר לָהֶם, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁאֶחָד לַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, וּלְפָחוֹת אֶחָד לְאֶלֶף כָּאָמוּר בַּקְּלָלָה ״אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף״. וְהִנִּיחַ ה׳ הַדָּבָר סָתוּם, שֶׁאֵין כָּל הַגִּבּוֹרִים שָׁוִים, וְאֵין כָּל הַזְּכֻיּוֹת שָׁווֹת, וְאֵין כָּל הַזְּמַנִּים שָׁווֹת. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֶחָד יִרְדֹּף רִבּוֹא, אֶלָּא לְפָחוֹת אֶחָד אֶלֶף.
וְנָפְלוּ אוֹיְבֵיכֶם וְגוֹ׳. כָּפַל לוֹמַר דָּבָר זֶה פַּעֲמַיִם. רַזַ״ל דָּרְשׁוּ (תורת כהנים) שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁיִּפְּלוּ אִישׁ בְּחֶרֶב רֵעֵהוּ. וְנִרְאֶה עוֹד לוֹמַר, לְפִי שֶׁעָשָׂה הֶפְרֵשׁ בֵּין רְדִיפַת ה׳ לִרְדִיפַת מֵאָה, הוֹסִיף עוֹד לוֹמַר שֶׁהוּא הַדִּין אִם יִהְיֶה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל תִּגְדַּל הַנְּפִילָה בְּאוֹיְבֵיהֶם כְּשִׁעוּר הַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין חֲמִשָּׁה לְמֵאָה, יִהְיֶה כְּמוֹ כֵן בֵּין מֵאָה לְאֶלֶף. וְהוּא אָמְרוֹ ״לֶחָרֶב״, פֵּרוּשׁ לְשִׁעוּר מִנְיַן חֶרֶב נוֹקֶמֶת.
