וַיִּקְרָא כ״ו · מ״א

והבאתי אתם. אֲנִי בְעַצְמִי אֲבִיאֵם; זוֹ מִדָּה טוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, הוֹאִיל וְגָלִינוּ בֵּין הָאֻמּוֹת נַעֲשֶׂה כְמַעֲשֵׂיהֶם, אֲנִי אֵינִי מַנִּיחָם, אֶלָּא מַעֲמִיד אֲנִי אֶת נְבִיאַי וּמַחֲזִירָן לְתַחַת כְּנָפַי, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ"א), "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה וְגוֹ' חַי אָנִי … אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וְגוֹ'" (ספרא):

או אז יכנע. כְּמוֹ "אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא" (שמות כ"א) - אִם אָז יִכָּנַע; לָשׁוֹן אַחֵר אוּלַי - שֶׁמָּא אָז יִכָּנַע לְבָבָם וְגוֹ':

ואז ירצו את עונם. יְכַפְּרוּ עַל עֲווֹנָם בְּיִסּוּרֵיהֶם:

אַף אֲנָא אֱהַךְ עִמְהוֹן בְּקַשְׁיוּ וְאָעֵיל יָתְהוֹן בְּאַרַע בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן אוֹ בְּכֵן יִתָּבַר לִבְּהוֹן טַפְשָׁא וּבְכֵן יִרְעוּן יָת חוֹבֵיהוֹן

אף אני. כן עשיתי עמהם ויסרתים להביאם אל ארץ אויביהם עד שיכנע לבבם הערל ועוד אפרשנו:

ואז ירצו את עונם. ישלימו ויפרעו:

אף אני אלך עמם בקרי אע״‎פ שהתודו את עונם מאחר שאינם נכנעים וחוזרים.

או אז יכנע לבבם הערל וגו׳‎ וזכרתי, אבל אם אז יכנע לבבם וזכרתי את בריתי כי כן היא המדה כדכתיב ומודה ועוזב ירוחם.

וְאָמְרוֹ אַף אֲנִי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, גַּם זֶה יֹאמְרוּ בִּכְלַל הַוִּדּוּי כִּי צַדִּיק ה׳ עַל כָּל הַבָּא עֲלֵיהֶם, וְכֵן רָאוּי לְמִשְׁפַּט צֶדֶק לֵילֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְלֹא יְעַוֵּל הָאֵל מִשְׁפָּט.

וְאָמְרוֹ וְהֵבֵאתִי אֹתָם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, גַּם זֶה יֹאמְרוּ בִּכְלַל הַוִּדּוּי. וְהִנֵּה מִמַּה שֶׁמַּצְרִיכָם ה׳ לְהִתְוַדּוֹת עָלָיו אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהֵם הָיוּ מַרְשִׁיעִים בִּפְרָט זֶה, וְהָרֶשַׁע הוּא כִּי יֹאמְרוּ: לָמָּה ה׳ יוֹצִיאֵם מֵאַרְצָם וְיַגְלֵם בֵּין הָאֻמּוֹת? אִם לְפִרְעוֹן עֲוֹנָם - יְיַסְּרֵם תּוֹךְ אַרְצוֹתָם וְלֹא יַגְלֵם בֵּין הָאֻמּוֹת, כִּי אַדְרַבָּה זֶה יְסוֹבֵב הֵפֶךְ תִּקּוּן הַמְּבֻקָּשׁ, שֶׁאִם הַמְּבֻקָּשׁ הוּא לְהֵיטִיב מַעֲשֵׂיהֶם, וְהִנֵּה כְּשֶׁיְּזָרֶה אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת יִגְמְרוּ לַעֲשׂוֹת רַע וְיִתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וְיִלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם, וְזֶה יְחַזֵּק מַחְשֶׁבֶת קֶרִי. לָזֶה כְּשֶׁאָמַר ה׳ ״וְהִתְוַדּוּ״ זָכַר שֶׁיֹּאמְרוּ גַּם כֵּן בְּוִדּוּיָם כִּי צַדִּיק ה׳ בְּמַה שֶׁהָלַךְ עִמָּהֶם קֶרִי, וּלְאוֹתוֹ הַטַּעַם וּלְאוֹתוֹ הַמִּבְחָן הֱבִיאָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם כְּדֶרֶךְ מַעֲשֵׂה הַמִּקְרֶה בְּלֹא כִּוֻּן אֶל הַצָּרִיךְ.

וְאָמְרוֹ אוֹ אָז. פֵּרוּשׁ, שֶׁיִּתְלוּ טַעַם הֲבָאָתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם לְצַד הֲלִיכָה, אוֹ לְטַעַם כְּדֵי שֶׁיִּכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל, לָזֶה הֱבִיאָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם מַה שֶׁלֹּא הָיָה נִכְנָע בְּאֹפֶן אַחֵר זוּלַת זֶה, שֶׁבָּזֶה יִהְיֶה לָהֶם הַרְוָחָה נְכוֹנָה, שֶׁעַל יְדֵי הַכְנָעָה לְבַד יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם וְלֹא יִצְטָרְכוּ לְמֵרוּק אַחֵר, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (מלכים א כא:כט) ״הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז.) טוֹבָה מַרְדּוּת אַחַת בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם מִמֵּאָה מַלְקִיּוֹת, וְהוּא אָמְרוֹ ״אָז יִכָּנַע וְגוֹ׳ וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם״: