וַיִּקְרָא כ״ו · ל״ד

אָז֩ תִּרְצֶ֨ה הָאָ֜רֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶ֗יהָ כֹּ֚ל יְמֵ֣י הׇשַּׁמָּ֔הֿ וְאַתֶּ֖ם בְּאֶ֣רֶץ אֹיְבֵיכֶ֑ם אָ֚ז תִּשְׁבַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְהִרְצָ֖ת אֶת־שַׁבְּתֹתֶֽיהָ׃

במילים פשוטות

אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי שוממותה בעוד אתם בארץ אויביכם, אז תשבות הארץ ותרצה את שבתותיה. רש״י מבאר ש״אז תרצה״ פירושו שהארץ תפייס את כעס ה׳ שכעס על ביטול שמיטותיה, ו״והרצת״ - למלך את שבתותיה. אבן עזרא מבאר ש״תרצה״ מלשון תשלים, ו״שבתותיה״ מכוון לשמיטות ויובלים, ומפנה לכתוב ״עד רצתה הארץ את שבתותיה״. הפסוק קושר את הגלות לחטא ביטול השמיטות: השנים שבהן לא נחה הארץ בשמיטה, ״תשלים״ אותן עתה בהיותה שוממה בזמן שהעם בגלות. יש בכך מידה כנגד מידה - הארץ נחה כפי שהיה עליה לנוח מלכתחילה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אז תרצה. תְּפַיֵּס אֶת כַּעַס הַמָּקוֹם שֶׁכָּעַס עַל שְׁמִטּוֹתֶיהָ:

והרצת. לַמֶּלֶךְ את שבתתיה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

בְּכֵן תַּרְעֵי אַרְעָא יָת שְׁמִטָהָא כֹּל יוֹמִין דִי צְדִיאַת וְאַתּוּן בְּאַרַע בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן בְּכֵן תַּשְׁמֵט אַרְעָא וְתִרְעֵי יָת שְׁמִטָּהָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

אז תרצה הארץ וזאת המלה כמו תשלי׳‎ וכן עד ירצה כשכיר יומו כי נרצה עונה:

שבתותיה. שמיטות ויובלים וכן כתוב עד רצתה הארץ את שבתותיה ושם פירשתיו:

השמה. שם ומשקלי השמות משתנים:

וטעם כל ימי השמה ואתם בארץ אויביכם. שתהיה שממה מכם אז תשבת ותמצא מנוחה למלא׳‎ שבתותיה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אז תרצה הארץ אז כשיעברו עליכם שש גזרות שבענינות שהזכרנו מדה כנגד מדה כגון שש שנים שהיה לכם לעבוד ובשביעית לשבות אז תרצה הארץ את שבתותיה כלומר תזכור ותתאונן על מנהג קדמון שלה שהיתה עושה השש שנים ובשביעית שובתת.

תרצה תזכור כמו ואחריהם בפיהם ירצו. שהוא כמו יזכירו. ד״‎א תרצה תשלים כמו עד ירצה כשכיר יומו כי נרצה עונה וכן והרצת את שבתתיה. ד״‎א אז תרצה הארץ תתפייס הארץ כמו ולא יוסיף לרצות עוד ומשביע לכל חי רצון וכן והרצת (כה) את שבתתיה שלא שבתה בהן.

אז תשבת הארץ בפת״‎ח.

מקור: ספריא · נחלת הכלל