וַיִּקְרָא כ״ו · ל״ד

אז תרצה. תְּפַיֵּס אֶת כַּעַס הַמָּקוֹם שֶׁכָּעַס עַל שְׁמִטּוֹתֶיהָ:

והרצת. לַמֶּלֶךְ את שבתתיה:

בְּכֵן תַּרְעֵי אַרְעָא יָת שְׁמִטָהָא כֹּל יוֹמִין דִי צְדִיאַת וְאַתּוּן בְּאַרַע בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן בְּכֵן תַּשְׁמֵט אַרְעָא וְתִרְעֵי יָת שְׁמִטָּהָא

אז תרצה הארץ וזאת המלה כמו תשלי׳‎ וכן עד ירצה כשכיר יומו כי נרצה עונה:

שבתותיה. שמיטות ויובלים וכן כתוב עד רצתה הארץ את שבתותיה ושם פירשתיו:

השמה. שם ומשקלי השמות משתנים:

וטעם כל ימי השמה ואתם בארץ אויביכם. שתהיה שממה מכם אז תשבת ותמצא מנוחה למלא׳‎ שבתותיה:

אז תרצה הארץ אז כשיעברו עליכם שש גזרות שבענינות שהזכרנו מדה כנגד מדה כגון שש שנים שהיה לכם לעבוד ובשביעית לשבות אז תרצה הארץ את שבתותיה כלומר תזכור ותתאונן על מנהג קדמון שלה שהיתה עושה השש שנים ובשביעית שובתת.

תרצה תזכור כמו ואחריהם בפיהם ירצו. שהוא כמו יזכירו. ד״‎א תרצה תשלים כמו עד ירצה כשכיר יומו כי נרצה עונה וכן והרצת את שבתתיה. ד״‎א אז תרצה הארץ תתפייס הארץ כמו ולא יוסיף לרצות עוד ומשביע לכל חי רצון וכן והרצת (כה) את שבתתיה שלא שבתה בהן.

אז תשבת הארץ בפת״‎ח.