וְאִ֨ם־עַד־אֵ֔לֶּה לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְיָסַפְתִּי֙ לְיַסְּרָ֣ה אֶתְכֶ֔ם שֶׁ֖בַע עַל־חַטֹּאתֵיכֶֽם׃

ואם עד אלה. וְאִם בְּעוֹד אֵלֶּה לא תשמעו:

ויספתי. עוֹד יִסּוּרִין אַחֵרִים:

שבע על חטאתיכם. שֶׁבַע פֻּרְעָנֻיּוֹת עַל שֶׁבַע עֲבֵרוֹת הָאֲמוּרוֹת לְמַעְלָה:

וְאִם עַד אִלֵין לָא תְקַבְּלוּן לְמֵימְרִי וְאוֹסֵף לְמִרְדֵי יָתְכוֹן שְׁבַע עַל חוֹבֵיכוֹן

ואם עד אלה. המכות:

שבע. בעבור היותו חשבון שלם נאמר על לשון רבים וכן כי שבע יפול צדיק וקם עד עקרה ילדה שבעה ואין על חטאתיכם להוסיף שבעה רק ויספתי פעם אחרת כמו קול גדול ולא יסף:

וטעם על חטאתיכם. בעבור חטאתיכם וי״א שהחשבון כמשמעו והראשון נכון כי אם נחשוב ושברתי אחד שמיכם כברזל שנים וארץ כנחושה ותם לריק ויבול הארץ ופרי העץ הנה שש ומכת חית השדה הנה שבע:

שבע על חטאתיכם - כלומר: הרבה מכות על חטאתיכם. כמו: שבע יפול צדיק וקם ואור החמה יהיה שבעתים. והחזיקו שבע נשים.

ואם עד אלה כמו שפירש״‎י ואם בעד אלה כמו עור בעד עור ויסגור ה׳‎ בעדו.

ויספתי ליסרה אתכם אוסיף ליסר אתכם שבע מכות אחרות דוגמא ויסף חמישתו עליו.

שבע על שם שנת השבע שלא שמטתם בה והענין מוכיח אז תרצה הארץ את שבתותיה.

על חטאתיכם בשביל חטאתיכם דוגמא כי עליך הורגנו כל היום. כי עליך נשאתי חרפה.

שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם. יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן שְׁלֹשָׁה פְעָמִים אָמַר ״עַל חַטֹּאתֵיכֶם״ וּפַעַם אַחַת הִכְנִיס בֵּינְתַיִם ״שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם״. וְיֵשׁ גַּם כֵּן שִׁנּוּי לָשׁוֹן בְּאַרְבַּע מְקוֹמוֹת אֵלּוּ, וּבְוַדַּאי שֶׁלֹּא הָיוּ עַל צַד הַקֶּרִי. וְנִרְאֶה שֶׁמִּתְּחִלָּה אָמַר ״שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם״ כְּנֶגֶד שֶׁבַע עֲוֹנוֹת שֶׁמָּנָה רַשִׁ״י, וְאָמַר שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַפֻּרְעָנִיּוֹת מְכֻוָּנִין מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה לְפִי שֶׁכָּל מִין בְּמִינוֹ דָּבֵק יוֹתֵר מִן מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, עַל כֵּן לֹא רָצָה ה׳ בְּחֶמְלָתוֹ שֶׁתִּהְיֶה הַמַּכָּה מִמִּין הַחֵטְא כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּדְבַּק בָּהֶם הַמַּכָּה בְּחָזְקָה כְּשֶׁיִּמְצָא מִין אֶת מִינוֹ. אָמְנָם אַחַר כָּךְ אָמַר ״אִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי״ וְתֹאמְרוּ שֶׁוַּדַּאי מִקְרֶה הוּא לָכֶם וְלֹא יַד ה׳ עָשְׂתָה זֹּאת, מִצַּד שֶׁאַתֶּם רוֹאִין שֶׁאֵין הַמַּכּוֹת מִמִּין הַחֵטְא, ״וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם״, מְכֻוָּן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, לְמַעַן תַּאֲמִינוּ כִּי אֵין עָרוֹד מֵמִית אֶלָּא הַחֵטְא מֵמִית (ברכות לג.). ״וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ״, שֶׁתָּעִיזוּ פְּנֵיכֶם לוֹמַר עַל כָּל פָּנִים שֶׁמִּקְרֶה הוּא לָכֶם, וְלֹא יוֹעִיל זֶה שֶׁרָאִיתִי לְכַוֵּן הַמַּכּוֹת אֶל חַטֹּאתֵיכֶם, אָז ״וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי״, לְפִי שֶׁעַד עַכְשָׁיו עֲדַיִן לֹא עָזַבְתִּי אֶתְכֶם לְמִקְרִים, וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם בְּעַצְמִי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ, אֲבָל מֵאַחַר שֶׁהֵן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם (איוב לג כט) וְלֹא יוֹעִיל, מֵעַתָּה אֶעֱזוֹב אֶתְכֶם אֶל הַקֶּרִי, וְאָז יִהְיוּ בְּהֶכְרֵחַ הַמַּכּוֹת ״שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם״ וְלֹא ״כְּחַטֹּאתֵיכֶם״, כִּי אֵין הַמִּקְרֶה פּוֹעֵל בְּהַשְׁגָּחָה לְכַוֵּן הַמַּכּוֹת כְּנֶגֶד הַחֲטָאִים, וּמִסְפַּר שֶׁבַע גַּם כֵּן אֵינוֹ בְּהַשְׁגָּחָה רַק אִם כָּל שִׁבְעָה כּוֹכְבֵי לֶכֶת הַפּוֹעֲלִים בְּמִקְרֶה יִפְעֲלוּ בָּכֶם הָרָעוֹת, עַל כֵּן יִהְיוּ בְּמִסְפַּר שִׁבְעָה. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְהִכֵּתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי״, אֵין זֶה מַכָּה בְּפֹעַל מַמָּשׁ אֶלָּא זוֹ הַמַּכָּה מִשֶּׁלִּי הִיא, שֶׁאֶעֱזוֹב אֶתְכֶם לְמִקְרֵי הַזְּמַן וְהֵמָּה יִפְעֲלוּ בָכֶם הָרָעוֹת בְּלִי חֶמְלָה, כִּי אֵין בַּמִּקְרֶה חֶמְלָה. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם הַדָּבָר עֲדַיִן בְּסָפֵק, כִּי שֶׁמָּא הַמִּקְרֶה יִפְעַל בָּהֶם הַטּוֹבוֹת וְלֹא מִלְּתָא דִּפְסִיקָא הוּא. לְכָךְ אָמַר ״וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי״, וְתֹאמְרוּ עַל כָּל פָּנִים כִּי מִקְרֶה הוּא לָכֶם, ״וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי״, הוֹסִיף ״בַּחֲמַת״ כִּי אֵדַע לְכַוֵּן הַשָּׁעָה כְּשֶׁהַמַּעֲרָכָה בְּחֵמָה עַזָּה שְׁפוּכָה, וּבְאוֹתוֹ זְמַן אַמְלִיךְ אוֹתָהּ עֲלֵיכֶם וְאָז תִּפְעַל בָּכֶם הָרָעוֹת וַדַּאי בְּלִי סָפֵק.

לֹא תִשְׁמְעוּ לִי. תָּלָה הַדָּבָר בַּשְּׁמִיעָה שֶׁהִיא הַתּוֹרָה, כִּי הַנִּמְנָע שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה זוּלַת עַל יְדֵי הַתּוֹרָה.

שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם. פֵּרוּשׁ, לְשִׁיעוּר חַטֹּאתָם שֶׁהֵם שֶׁבַע מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְאֵלּוּ הֵם שֶׁבַע עֲבֵירוֹת: א׳ - לֹא שָׁמְעוּ, ב׳ - לֹא עָשׂוּ, ג׳ - בְּחֻקּוֹתַי מָאָסוּ, ד׳ - מִשְׁפְּטֵי הַשֵּׁם גָּעֲלוּ, ה׳ - מוֹנְעִים אֲחֵרִים בִּלְתִּי עֲשׂוֹת, ו׳ - הֵפֵרוּ בְּרִית, וְאַחַר שֶׁיִּסְּרָם ה׳ וְלֹא שָׁמְעוּ לוֹ וְסָגְרוּ שַׁעֲרֵי הַתְּשׁוּבָה הֲרֵי ז׳, וּלְטַעַם זֶה אָנוּ מְיַשְּׁבִים מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (ראש השנה טז:) שְׁלֹשָׁה סְפָרִים נִפְתָּחִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְכוּ׳ בֵּינוֹנִים תְּלוּיִים וְכוּ׳ עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים וְכוּ׳ עַד כָּאן, פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁתָּלָה ה׳ לָהֶם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְלֹא עָשׂוּ הוּכְרַע מִשְׁקָלָם כָּרְשָׁעִים.