וַיִּקְרָא כ״ה · מ״ח

גאלה תהיה לו. מִיָּד, אַל תַּנִּיחֵהוּ שֶׁיִּטָּמַע:

בָּתַר דְיִזְדַבַּן פֻּרְקָנָא תְּהֵי לֵהּ חַד מֵאֲחוֹהִי יִפְרְקִנֵהּ

אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ. וְכִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁיִּגְאָלוֹ קֹדֶם שֶׁהוּא נִמְכַּר, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַחֲרֵי נִמְכַּר״, כִּי יֵשׁ לוֹמַר מִדְּקָאָמַר לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמֵינָא שֶׁזֶּה עִקַּר הַטַּעַם לִגְאֻלָּתוֹ, וְאִם כֵּן אַמְתִּין עַד שֶׁאֶרְאֶה הַנְהָגָתוֹ עִמּוֹ אִם יִרְדֶנּוּ אוֹ לֹא. קָא מַשְׁמָע לָן שֶׁתֵּכֶף אַחֲרֵי שֶׁנִּמְכַּר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָבַד בּוֹ עֲדַיִן, חַיָּב אַתָּה לְגָאֳלוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמַד מִמַּעֲשָׂיו וְיֹאמַר, הוֹאִיל וְרַבִּי מְגַלֶּה עֲרָיוֹת וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וּמְחַלֵּל שַׁבָּת, אַף אֲנִי כְּמוֹתוֹ. וְאִם נֹאמַר שֶׁכָּל ״אַחֲרֵי״ מֻפְלָג, נָקַט ״אַחֲרֵי״ לִרְבוּתָא, שֶׁאֲפִלּוּ אִם כְּבָר הָיָה אֶצְלוֹ שָׁנִים רַבּוֹת וְרָאִיתָ שֶׁאֵינוֹ רוֹדֵהוּ בְּפֶרֶךְ, מִכָּל מָקוֹם חַיָּב אַתָּה לְגָאֳלוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמֹד מִמַּעֲשָׂיו.