וַיִּקְרָא כ״ה · כ״א

לשלש השנים. לִקְצָת הַשִּׁשִּׁית - מִנִּיסָן וְעַד רֹ"הַ, וְלַשְּׁבִיעִית, וְלַשְּׁמִינִית, שֶׁיִּזְרְעוּ בַשְּׁמִינִית בְּמַרְחֶשְׁוָן וְיִקְצְרוּ בְנִיסָן:

וֶאֱפַקֵד יָת בִּרְכְּתִי לְכוֹן בְּשַׁתָּא שְׁתִיתֵתָא וְתַעְבֵּד יָת עֲלַלְתָּא לִתְלַת שְׁנִין

ומלת ועשת זרה כמו משרת את המלך כי בעבור התחברות שני תוי״ן חסרו האחד להקל על הלשון:

לשלש השנים - לפי הפשט: זריעת ששית תפרנס ששית ושביעית. ושמיני יזרעו ויאכלו מתבואת ששית עד תחלת תשיעית, שיתפרנסו מתבואה הנזרעת בשמינית.

לשלש השנים לשביעית, ליובל ולמוצאי יובל.

וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי וְגוֹ׳. בְּרָכָה זוֹ אֵינָהּ בַּצּוֹמֵחַ, שֶׁכְּבָר הִבְטִיחַ ״וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ״ שֶׁהוּא גְּבוּל שֶׁגָּבַל ה׳ בְּכֹחָהּ, אֶלָּא שֶׁמַּבְטִיחַ בִּרְכַּת הַתְּבוּאָה כְּכַד קֶמַח הַצָּרְפִית (מלכים א יז:טז) וּכְשֶׁמֶן אֵשֶׁת עוֹבַדְיָה (מלכים ב ד:ז), וְהוּא שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה, פֵּרוּשׁ הַבְּרָכָה שֶׁיְּצַו ה׳ תַּעֲשֶׂה רִבּוּי בַּתְּבוּאָה כְּדֵי שֶׁתַּסְפִּיק לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים, הֲגַם שֶׁהָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ כְּמִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה. צֵא וּלְמַד מִקַּב חִטִּים שֶׁבָּעֲלִיָּה (תענית כד.), וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וְכִי יֶשׁ לִי כֹל״ (בראשית לג:יא).

לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. פְּשַׁט הַכָּתוּב הוּא לַשָּׁנָה עַצְמָהּ שֶׁהִיא שִׁשִּׁית, וְשָׁנָה שְׁבִיעִית, וְשָׁנָה שְׁמִינִית. עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: מֵחוֹדֶשׁ סִיוָן שֶׁל שָׁנָה שִׁשִּׁית עַד חוֹדֶשׁ סִיוָן שֶׁל שְׁבִיעִית וְשֶׁל שְׁמִינִית הֲרֵי שְׁתֵּי שָׁנִים, וּמֵחוֹדֶשׁ סִיוָן שֶׁל שְׁמִינִית עַד סִיוָן שֶׁל תְּשִׁיעִית הֲרֵי שָׁלֹשׁ שָׁנִים. וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית (ויקרא כה:כב), וְלֹא עַד תְּחִלָּתָהּ שֶׁל תְּשִׁיעִית אֶלָּא עַד בֹּא תְּבוּאָתָהּ, הֲרֵי שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם. וְהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְפָרֵשׁ לְבַל תַּחְשׁוֹב שֶׁמִּקְצָת שָׁנָה חָשׁוּב שָׁנָה.