לאחר דין המקלל עובר הכתוב לדיני נזקי הגוף: מי שיכה אדם ויהרוג אותו - מות יומת. רש״י מבאר שהתורה מוסיפה כאן את המילים ״כל נפש אדם״ כדי לרבות, שכן ממה שנאמר במקום אחר ״מכה איש ומת״ היינו יכולים ללמוד רק על הורג איש, ואילו לשון ״כל נפש אדם״ מרבה גם את מי שהרג אישה או קטן, שדינם שווה. חזקוני מבאר את הרצף: לאחר שפירש הכתוב את דין המיתה באיש שיצא לריב, ממשיך ומסיים את דיני הריב המביאים לידי מיתה.
