וַיִּקְרָא כ״ג · ט״ז

עַ֣ד מִֽמׇּחֳרַ֤ת הַשַּׁבָּת֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תִּסְפְּר֖וּ חֲמִשִּׁ֣ים י֑וֹם וְהִקְרַבְתֶּ֛ם מִנְחָ֥ה חֲדָשָׁ֖ה לַיהֹוָֽה׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

הספירה נמשכת ״עד ממחרת השבת השביעית״, חמישים יום, ואז מקריבים מנחה חדשה לה׳. רש״י מבאר ש״השבת השביעית״ כתרגומו הוא השבוע השביעי, ושהמניין הוא עד ולא עד בכלל, דהיינו ארבעים ותשעה יום, ובחמישים מקריבים את המנחה החדשה. אבן עזרא מבאר ש״חמישים יום״ הוא כדרך מניין התורה, כמו ״ביום השמיני״. כך משלימה התורה את מניין ספירת העומר עד היום החמישים, הוא חג השבועות. הדיוק בחשבון הימים - ארבעים ותשעה של ספירה והחמישים של הבאת המנחה - מלמד על חשיבות המניין המדויק. חג השבועות, החותם את הספירה, מציין את הבאת ראשית קציר החיטים ואת מתן התורה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

השבת השביעת. כְּתַרְגּוּמוֹ שְׁבוּעֲתָא שְׁבִיעֵתָא:

עד ממחרת השבת השביעת תספרו. וְלֹא עַד בִּכְלָל, וְהֵן אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה יוֹם:

חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'. בַּיּוֹם הַחֲמִשִּׁים תַּקְרִיבוּהָ, וְאוֹמֵר אֲנִי זֶה מִדְרָשׁוֹ, אֲבָל פְּשׁוּטוֹ עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת שֶׁהוּא יוֹם חֲמִשִּׁים תִּסְפְּרוּ, וּמִקְרָא מְסֹרָס הוּא:

מנחה חדשה. הִיא הַמִּנְחָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּבְאָה מִן הֶחָדָשׁ, וְאִ"תֹּ הֲרֵי קָרְבָה מִנְחַת הָעֹמֶר אֵינָהּ כִּשְׁאָר כָּל הַמְּנָחוֹת, שֶׁהִיא בָאָה מִן הַשְּׂעוֹרִים (מנחות י"ד):

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

עַד מִבָּתַר שְׁבוּעֲתָא שְׁבִיעֵתָא תִּמְנוּן חַמְשִׁין יוֹמִין וּתְקַרְבוּן מִנְחָתָא חֲדַתָּא קֳדָם יְיָ

Onkelos Leviticus

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

תספרו חמשים יום. כי כן מספר התורה וכן וביום השמיני בכל מקום:

On Your Way

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

מנחה חדשה - להתיר חדש במקדש כי הוא זמן בישול תבואה.

Rashbam on Leviticus - Daat

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

תספרו חמשים יום וצריך לברך שהרי אין כאן הפסק אבל גבי נדה אע״‎ג דכתיב וספרה לה שבעת ימים אינה צריכה לברכה שפעמים שיש הפסק שהיא סותרת הכל והוי ברכה לבטלה.

Chizkuni

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה׳. סִימָן לְיוֹם מַתַּן תּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה צְרִיכָה לִהְיוֹת חֲדָשָׁה אֵצֶל הָאָדָם בְּכָל יוֹם כְּאִלּוּ הַיּוֹם קִבְּלָהּ מֵהַר סִינַי. וּמַה שֶּׁלֹּא נִזְכַּר בַּתּוֹרָה בְּפֵרוּשׁ כִּי יוֹם זֶה מַתַּן תּוֹרָה, וְכֵן לֹא נִזְכַּר בַּתּוֹרָה בְּפֵרוּשׁ כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא יוֹם דִּין, וְטַעַם שְׁנֵיהֶם אֶחָד הוּא כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּחִבּוּרִי עוֹלְלוֹת אֶפְרַיִם, שֶׁעַל מַתַּן תּוֹרָה לֹא רָצָה ה׳ לְהַגְבִּיל יוֹם יָדוּעַ, לְפִי שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם שֶׁיְּהֵא דּוֹמֶה לוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִכָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה כְּאִלּוּ בְּאוֹתוֹ יוֹם קִבְּלָהּ מֵהַר סִינַי, כִּי בֶּאֱמֶת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין נד:) שֶׁהַתּוֹרָה נִמְשְׁלָה לְדַד זֶה שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהַתִּינוֹק מְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ הוּא מוֹצֵא בּוֹ טַעַם חָדָשׁ, כָּךְ הַתּוֹרָה כָּל הַהוֹגֶה בָּהּ מוֹצֵא בְּכָל יוֹם טַעַם חָדָשׁ, עַל כֵּן דִּין הוּא שֶׁיִּהְיֶה דּוֹמֶה אֵלָיו בְּכָל יוֹם כְּאִלּוּ הַיּוֹם קִבְּלָהּ מֵהַר סִינַי, וְאִם כֵּן כָּל יוֹם הוּא מַתַּן תּוֹרָה אֵצֶל הַהוֹגִים בָּהּ, עַל כֵּן אֵין רָאוּי לְהַגְבִּיל יוֹם יָדוּעַ לִנְתִינָתָהּ. וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי ואתחנן ו ו): שֶׁיִּהְיוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה חֲדָשִׁים עָלֶיךָ, וְלֹא כְּדָבָר הַיָּשָׁן שֶׁלִּבּוֹ שֶׁל אָדָם קָץ בּוֹ, שֶׁהֲרֵי בֶּאֱמֶת אַתָּה מוֹצֵא בָּהּ דְּבַר חִדּוּשׁ בְּכָל יוֹם וָיוֹם. וְעַל כֵּן אֵין יוֹם נְתִינָתָהּ מְבֹאָר בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מִמַּה שֶׁנִּרְמַז בַּהֲבָאַת מִנְחָה חֲדָשָׁה, לְהוֹרוֹת שֶׁהַתּוֹרָה מִנְחָה חֲדָשָׁה בְּכָל יוֹם וָיוֹם.

וְהָיוּ בִּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם הֶחָמֵץ אֲשֶׁר הַיֵּצֶר הָרָע נִמְשַׁל בּוֹ, כִּי בִּלְשׁוֹן רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יז) הוּא נִקְרָא ״שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה״, לְפִי שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁהַתּוֹרָה מְצוּיָה שָׁם אֵין הַיֵּצֶר הָרָע יָכוֹל לְהַזִּיק, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין ל:): אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בָּרָאתִי יֵצֶר הָרָע בָּרָאתִי לוֹ תַּבְלִין, דְּהַיְנוּ הַתּוֹרָה. וְאִלְמָלֵא יֵצֶר הָרָע לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרִיד הַתּוֹרָה מִן הָעֶלְיוֹנִים אֶל הַתַּחְתּוֹנִים, כִּי בְּטַעֲנָה זוֹ נִצַּח מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אֶת הַמַּלְאָכִים כְּשֶׁאָמְרוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חֶמְדָּה גְנוּזָה יֵשׁ לְךָ כוּ׳ וְאַתָּה רוֹצֶה לִתְּנָהּ לְבָשָׂר וָדָם, וְהֵשִׁיב לָהֶם מֹשֶׁה: כְּלוּם יֵשׁ יֵצֶר הָרָע בֵּינֵיכֶם כוּ׳ (שבת פח:-פט.), וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁהָיָה צֹרֶךְ לִתֵּן הַתּוֹרָה אֶל הַתַּחְתּוֹנִים כְּדֵי לִתֵּן לָהֶם תַּבְלִין עַל הַיֵּצֶר הָרָע הַכָּרוּךְ בָּהֶם, לְמַלֵּא חֶסְרוֹנָם, לְכָךְ נֶאֱמַר ״חָמֵץ תֵּאָפֶינָה״.

וְזֶה הַטַּעַם גַּם כֵּן הֶעְלֵם יוֹם דִּין שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵלֵךְ אָדָם בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ וִיסַגֵּל עֲוֹנוֹת כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה וְיַחְשֹׁב לְתַקֵּן מַעֲשָׂיו בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב לְיוֹם ה׳ אֲשֶׁר בּוֹ יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא דִּין, אֶלָּא יְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ כְּאִלּוּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם ה׳ יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ לַמִּשְׁפָּט וּמִתְבַּקֵּר פִּנְקָסוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה כָּל יוֹם וָיוֹם בִּתְשׁוּבָה. וְכֵן אִיכָּא לְמָאן דְּאָמַר אָדָם נִדּוֹן בְּכָל יוֹם (ר״ה טז), שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ז יח): ״וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ״. וּבְחִבּוּרִי הַנִּזְכָּר הֶאֱרַכְתִּי בִּשְׁנֵי טְעָמִים אֵלּוּ כִּי נְכוֹנִים לְמוֹצְאֵי דָעַת.

Vocalized Edition