בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יֵאָכֵ֔ל לֹֽא־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּ֑קֶר אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃

ביום ההוא ייאכל, לא תותירו ממנו עד בוקר. רש״י מבאר ש״ביום ההוא יאכל״ לא בא להזהיר אלא שתהא השחיטה על מנת כן, שאם לקבוע זמן אכילה כבר נאמר במקום אחר, ומבאר ש״אני ה׳״ עניינו דע מי גזר על הדבר ואל יקל בעיניך. אבן עזרא מבאר ש״אני ה׳״ נאמר כדי שתהיה התודה שלמה. הפסוק קובע שקרבן התודה נאכל ביום הקרבתו בלבד, ואין להותיר ממנו עד הבוקר. הגבלת זמן האכילה משלימה את הדרישה למחשבה נכונה בשעת הזביחה. חתימת ״אני ה׳״ מדגישה את מקור הציווי ואת הצורך להתייחס אליו ברצינות. בכך מלמדת התורה שקרבן התודה, ככל הקרבנות, כפוף לכללי זמן מדויקים, ושהקפדה עליהם היא חלק מן העבודה השלמה של ה׳.