וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

פסוק פתיחה שבו ה׳ פונה אל משה למסור את דיני הקרבנות תמימים. תרגום אונקלוס מוסר אותו כפשוטו: ה׳ דיבר עם משה לאמור. זהו נוסח הפתיחה הקבוע החוזר בתורה בראש עניין חדש, וכאן הוא פותח את הפרשה העוסקת בפסולי המומים בקרבנות. הפתיחה מלמדת שהדינים שיבואו בהמשך נמסרו מפי ה׳ אל משה, ומכינה את המעבר מדיני אכילת הקודשים אל דיני שלמות הקרבנות. אף שאין בפסוק תוכן מיוחד מלבד ההקדמה, הוא מסמן את ראשית הנושא הבא ומדגיש את מקורו האלוהי של הציווי, שנמסר למשה כדי להעבירו אל אהרן ובניו ואל כל בני ישראל.