וַיִּקְרָא כ״א · י״א

וְעַ֛ל כׇּל־נַפְשֹׁ֥ת מֵ֖ת לֹ֣א יָבֹ֑א לְאָבִ֥יו וּלְאִמּ֖וֹ לֹ֥א יִטַּמָּֽא׃

במילים פשוטות

הכהן הגדול לא יבוא על כל נפשות מת ולא ייטמא אף לאביו ולאמו. רש״י מבאר ש״ועל כל נפשת מת״ עניינו באוהל המת, ו״נפשת מת״ בא להביא רביעית דם מן המת שמטמא באוהל, ומדגיש ש״לאביו ולאמו לא יטמא״ בא רק להתיר לו מת מצווה. אבן עזרא מבאר ש״נפשות מת״ הוא גוף מת, ו״לא יבא״ עניינו שלא יבוא לאוהל או לבית שבו המת. עוד הוא מבאר שהזכרת אביו ואמו, שמצווה עליו לכבדם, מלמדת קל וחומר לאחיו ולבנו. הפסוק מחמיר עם הכהן הגדול יותר מכהן הדיוט, ואוסר עליו להיטמא אפילו לקרוביו הקרובים ביותר. חומרה זו נובעת ממעמדו הנעלה כמשרת ה׳ הראשי, המחייב אותו בטהרה מרבית.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ועל כל נפשת מת וגו'. בְּאֹהֶל הַמֵּת:

נפשת מת. לְהָבִיא רְבִיעִית דָּם מִן הַמֵּת שֶׁמְּטַמֵּא בָאֹהֶל (שם):

לאביו ולאמו לא יטמא. לֹא בָא אֶלָּא לְהַתִּיר לוֹ מֵת מִצְוָה (ספרא; נזיר מ"ז):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְעַל כָּל נַפְשַׁת מֵתָא לָא יֵיעוֹל לַאֲבוּהִי וּלְאִמֵהּ לָא יִסְתָּאָב

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ועל כל נפשות מת לא יבא. גוף מת והגוף חסר כי מת שם התאר וכן ועשיר יענה עזות ומאכלו בריאה תחסר שה:

וטעם לא יבא. באהל או בבית ששם המת:

וטעם לאביו ולאמו. שהיא מצוה עליו לכבדם בחייהם ובמותם ואף כי לאחיו ולבנו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ועל כל נפשת מת לא יבא אזהרה לכהן גדול שלא יכנס באהל המת ואין לי אלא כה״‎ג שהוזהר בלא יבא מניין לרבות כהן הדיוט אלא גמר ג״‎ש לא יטמא בכ״‎ה מלא יטמא בכ״‎ג מה לא יטמא האמור בכ״‎ג מוזהר אף בלא יבא, אף לא יטמא האמור בכ״‎ה מוזהר נמי אף בלא יבא. ת״‎כ.

לאביו ולאמו לא יטמא לא בא הכתוב אלא להתיר לו מת מצוה. כאן אין צריך לומר לבנו ולבתו לאחיו ולאחותו, שכשאינו מטמא לאביו ולאמו כ״‎ש שאינו מטמא לשאר קרובים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל