איש או אישה שיש בהם אוב או ידעוני מות יומתו, באבן ירגמו אותם. רש״י מבאר שכאן נאמרה בהם מיתה ולמעלה כרת, ומסביר שכשיש עדים והתראה דינם בסקילה, מזיד בלא התראה בכרת, ושגגתם חטאת, וכן בכל חייבי מיתות שנאמר בהם כרת. אבן עזרא מבאר שלאחר שנאמר על האובות ״לטמאה בהם״ נאמר ״היו קדושים והמיתו״ את המטמא נפשו באוב ובידעוני, שעד כה לא הוזכר עונש הפונה אל אוב בפרהסיה. עוד הוא מבאר שהוזכרה האישה מפני שאומנות זו מצויה יותר בידי הנשים. הפסוק חותם את הפרק בעונש מיתה למי שעוסק בפועל באוב ובידעוני, ומשלים את האיסור על דרכי הכישוף האסורות.
וטעם ואיש או אשה. בעבור שאמר על האובות לטמאה בהם אמר היו קדושים והמיתו אשר יטמא נפשו באוב ובידעוני כי עד כה לא הזכיר עונש פונה אל אוב בפרהסיא. וטעם להזכיר האשה כי זאת האומנות ביד הנשים יותר וכן מכשפה לא תחיה: