רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11ביום זבחכם יאכל. כְּשֶׁתִּזְבְּחוּהוּ תִּשְׁחֲטוּהוּ עַל מְנָת זְמַן זֶה שֶׁקָּבַעְתִּי לָכֶם כְּבָר:
Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934
וַיִּקְרָא י״ט · ו׳
בְּי֧וֹם זִבְחֲכֶ֛ם יֵאָכֵ֖ל וּמִֽמׇּחֳרָ֑ת וְהַנּוֹתָר֙ עַד־י֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י בָּאֵ֖שׁ יִשָּׂרֵֽף׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
התורה קובעת את זמן אכילת השלמים: ביום ההקרבה ולמחרתו, ואילו הנותר עד היום השלישי נשרף באש. רש״י מבאר את מילות ״ביום זבחכם יאכל״ שכאשר תזבחו את הקרבן עליכם לשוחטו על מנת לאוכלו בתוך הזמן שכבר נקבע לכם. הפסוק מלמד שיש מסגרת זמן ברורה לאכילת בשר הקרבן, ומה שלא נאכל בתוך יומיים אלה מאבד את קדושתו לאכילה וחייב שריפה. תרגום אונקלוס מוסר את הדברים כפשוטם, שביום שיישחט ייאכל וביום שלמחרתו, וכל הנותר עד היום השלישי יישרף באש. בכך מודגשת החשיבות של אכילת הקרבן בזמנו הראוי.
מבוסס על רש״י, אונקלוס · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2בְּיוֹמָא דְיִתְנְכֵס יִתְאֲכֵל וּבְיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וּדְאִשְׁתָּאַר עַד יוֹמָא תְלִיתָאָה בְּנוּרָא יִתּוֹקָד
Onkelos Leviticus