אל תפנו אל האלילם. לְעָבְדָם; אֱלִילִים לְשׁוֹן אַל - כְּלֹא הוּא חָשׁוּב:
ואלהי מסכה. תְּחִלָּתָן אֱלִילִים הֵם, וְאִם אַתָּה פוֹנֶה אַחֲרֵיהֶם סוֹפְךָ עוֹשֶׂה אוֹתָם אֱלוֹהוֹת (ספרא):
לא תעשו לכם. לֹא תַעֲשׂוּ לַאֲחֵרִים וְלֹא אֲחֵרִים לָכֶם; וְאִם תֹּאמַר לֹא תַעֲשׂוּ לְעַצְמְכֶם אֲבָל אֲחֵרִים עוֹשִׂין לָכֶם, הֲרֵי כְבָר נֶאֱמַר לֹא יִהְיֶה לְךָ (שמות כ') - לֹא שֶׁלְּךָ וְלֹא שֶׁל אֲחֵרִים:
לָא תִתְפְּנוּן בָּתַר טַעֲוָן וְדַחֲלָן דְמַתְּכָא לָא תַעְבְּדוּן לְכוֹן אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן
אל תפנו. אפילו בלב להסתכל:
האלילים. הם הפסילים ונקראו כן כי הם דבר שקר כמו רופאי אליל כלכם ויתכן להיות מגזרת אל והטעם שאיננו יש:
ואלהי מסכה. לקבל כח העליונים כי אין צורך לאלוה אחר עמי על כן כתוב אני ה׳ אלהיכם ובלשון רבים תפנו גם תעשו כי הרואה ולא יגלה הדבר הוא משתתף עמו:
אל תפנו אל האלילם שלא יזונו עיניכם מהם.
ואלהי מסכה אהדריה קרא להזהיר אף לרבים.
אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים. אַחַר שֶׁהִזְהִיר עַל מוֹרָא שְׁלֹשָׁה מוֹלִידָיו, בָּא לְמַעֵט הָאֱלִילִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה ב כז): ״אוֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה וְלָאֶבֶן אַתְּ יְלִדְתָּנוּ״, לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵין שׁוּתָּפִין בִּיצִירָתְךָ כִּי אִם שְׁלֹשָׁה אֵלּוּ וְלֹא יוֹתֵר. וְסָמַךְ לָזֶה ״וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים״, לְפִי שֶׁאָמַר ״אַל תִּפְנוּ״, וּסְתָם פְּנִיָּה הִיא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ״ (דברים ל יז), ״אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה״ (שם כט יז), כִּי בַּעֲבוֹדָה זָרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרֵף מַחֲשָׁבָה לְמַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל יד ה) ״לְמַעַן תְּפוֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם״. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר, כִּי עִקַּר הָעֲבוֹדָה זָרָה תְּלוּיָה בְּלֵב הַמַּאֲמִין, וְלֹא מָצִינוּ בְּכָל הַתּוֹרָה שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת כְּמוֹ הַמַּעֲשֶׂה כִּי אִם בַּעֲבוֹדָה זָרָה וּבְקָרְבָּן, שֶׁאִם חִשֵּׁב בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה לְאָכְלוֹ חוּץ לִזְמַנּוֹ אוֹ חוּץ לִמְקוֹמוֹ, פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה. עַל כֵּן סָמַךְ מִצְוַת ״אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים״, הַמְדַבֶּרֶת בִּפְנִיָּה שֶׁבַּלֵּב, אֶל מִצְוַת ״וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַה׳ לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ״, פֵּרַשׁ רַשִׁ״י שֶׁלֹּא תַּחְשְׁבוּ עָלָיו מַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל, כִּי בְּכָל הַתּוֹרָה דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים, חוּץ מִשְּׁנַיִם אֵלּוּ.
וּמַה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (זבחים מז.) מִכָּאן לְמִתְעַסֵּק בְּקָדָשִׁים שֶׁפָּסוּל, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּתְכַּוֵּן לִשְׁחוֹט, בָּזֶה נוּכַל לְיַשֵּׁב הַסְּמִיכוּת שֶׁל ״וּבְקֻצְרְכֶם קְצִיר אַרְצְכֶם״ וְגוֹ׳, לוֹמַר לְךָ שֶׁיֵּשׁ מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה כַּוָּנָה, וְהִיא הַצְּדָקָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת כִּי תֵצֵא (כד יט) בְּפָסוּק ״וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה וְגוֹ׳ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה׳״, פֵּרַשׁ רַשִׁ״י: וְאַף עַל פִּי שֶׁבָּאת לְיָדוֹ שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן, אֱמוֹר מֵעַתָּה, נָפְלָה סֶלַע מִיָּדוֹ וּמְצָאָהּ עָנִי וּמִתְפַּרְנֵס בָּהּ, הֲרֵי הוּא מִתְבָּרֵךְ עָלֶיהָ. וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר (משלי כא ג): ״עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַה׳ מִזָּבַח״, כִּי הַזֶּבַח צָרִיךְ כַּוָּנָה וְהַצְּדָקָה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן.
וּמַה שֶּׁכָּתַב ״וּבְקֻצְרְכֶם״ לְשׁוֹן רַבִּים, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ״ לְשׁוֹן יָחִיד, לוֹמַר לְךָ שֶׁאֲפִלּוּ בִּזְמַן קְצִירָה שֶׁרַבִּים קוֹצְרִים, אַל תְּדַמֶּה בְּנַפְשְׁךָ לֵאמֹר יָכוֹל הֶעָנִי לְהִתְפַּרְנֵס מִשָּׂדוֹת שֶׁל אֲחֵרִים, אַף אִם לֹא אַנִּיחַ לָהֶם לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֹא תְכַלֶּה״ וְ״לֹא תְלַקֵּט״, הַחוֹב מוּטָל עַל כָּל יָחִיד וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְטוֹר אֶת עַצְמוֹ בְּשֶׁל אֲחֵרִים. וְרָמַז עוֹד בִּלְשׁוֹן יָחִיד זֶה, שֶׁהַצְּדָקָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בַּסֵּתֶר שֶׁלֹּא יִוָּדַע לְשׁוּם אָדָם כִּי אִם לַנּוֹתֵן וּמְקַבֵּל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁהַקּוֹצְרִים רַבִּים, עַל כֵּן אָמַר ״וּבְקֻצְרְכֶם״, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֵין הַחוֹב כִּי אִם עַל בַּעַל הַשָּׂדֶה, לְכָךְ נֶאֱמַר ״לֹא תְכַלֶּה״. כָּךְ נִרְאֶה בְּעֵינַי קִשּׁוּר פְּסוּקִים אֵלּוּ.
וְנוּכַל לוֹמַר עוֹד, בְּעִנְיַן סְמִיכוּת ״לִרְצוֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ״ לְפָסוּק ״אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים״, שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ בִּזְבִיחָתָהּ אֶל ה׳ כְּמִנְהַג עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאֵינָן זוֹבְחִים כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁהֵם מְקַבְּלִים הַטּוֹבָה וְתוֹלִין בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (חבקוק א טז): ״עַל כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ, כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקוֹ וּמַאֲכָלוֹ בְּרִיאָה״. וְאֵין זֶה זְבִיחָה לְרָצוֹן, כִּי אִם מֵהֶכְרֵחַ קַבָּלַת הַטּוֹבוֹת. אָמְנָם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה׳, כִּי אִם לִרְצוֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ, כְּאִלּוּ אֵין לָכֶם שׁוּם סִבָּה הַמַּכְרַחַת אֶתְכֶם עַל הַזְּבִיחָה, וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם שׁוּם כַּוָּנָה זָרָה, כִּי אִם תִּתְכַּוְּנוּ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. וְכָל מַחֲשָׁבָה זָרָה נִקְרֵאת חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, כִּי אֵין זֶה מְקוֹמוֹ וּזְמַנּוֹ, וְנִקְרָא מִתְעַסֵּק בְּקָדָשִׁים שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן בְּעֶצֶם וְרִאשׁוֹנָה עַל הַזְּבִיחָה. וְדָבָר זֶה בָּרוּר לַמְבִינִים וְקָרוֹב לִשְׁמוֹעַ.
אַל תִּפְנוּ. אָמְרוֹ לְשׁוֹן פְּנִיָּה, לֶאֱסוֹר מַחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה פּוֹנֶה בְּדַעְתּוֹ לַחְשׁוֹב בָּהּ. וּלְהַשְׂכִּילְךָ עַל דְּבַר אֱמֶת דַּע כִּי בְּחִינַת אֱלֹהִים אֲחֵרִים תִּתְיַחֵס לָהּ בְּחִינַת אֲחוֹרַיִים, וּכְשֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב בָּהּ הֵם פּוֹנִים אוֹתָם לְצַד פָּנִים, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין.
הָאֱלִילִים. אָמַר לָשׁוֹן רַבִּים, לְצַד שֶׁבְּחִינַת הָרַע הִיא בְּחִינַת הַפֵּרוּד וְאֵין חֵלֶק בָּהּ שֶׁיִּהְיֶה לְאֶחָד, וְלָזֶה כְּשֶׁיַּזְכִּיר הַכָּתוּב אֱלֹהִים אֲחֵרִים יַזְכִּירֵם בְּכִנּוּי רַבִּים.
וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה וְגוֹ׳. קָשֶׁה, וַהֲלֹא צִוָּה בְּדֶרֶךְ כְּלָל עַל כָּל הָאֱלִילִים שֶׁלֹּא לִפְנוֹת לָהֶם, וּמַה צֹרֶךְ לַחְזֹר וּלְצַוּוֹת עַל זֶה? עוֹד לָמָּה אָמַר לָכֶם? וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן לְמַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תיקונים יח) כִּי בַּעֲשׂוֹת הָאָדָם מַעֲשֶׂה הָגוּן תִּשְׁרֶה עָלָיו שְׁכִינָה, וּבְעָבְרוֹ פִּי ה׳ הָאֵיבָר שֶׁבּוֹ חָטָא שׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ הַטֻּמְאָה, וְהוּא מָסָךְ הַמַּבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין אֱלֹהָיו, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (ישעיהו נט:ב) ״עֲוֹנוֹתֵיכֶם מַבְדִּילִים״ וְגוֹ׳, וְהוּא מַאֲמָרוֹ כָּאן וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה, פֵּרוּשׁ, אֱלֹהִים שֶׁהֵם מָסַכִּים מַבְדִּילִים אֶתְכֶם מִמְּקוֹר הַחַיִּים לֹא תַעֲשׂוּ אוֹתָם לָכֶם. הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַפּוֹנֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה גּוֹרֵם מָסָךְ הַמַּבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין קוֹנוֹ, וְלָזֶה גָּמַר אוֹמֶר אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם, לוֹמַר מִמִּי הוּא נִבְדָּל מִצַּד הַמָּסָךְ הַלָּז.
עוֹד יְכַוֵּן בְּאָמְרוֹ ״אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״, כִּי בְּמַה שֶׁיִּשְׁמֹר עַצְמוֹ מֵאִסּוּר זֶה שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, בָּזֶה ה׳ אֱלֹהָיו, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (חולין ה.) כָּל הַכּוֹפֵר בַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.
וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יְכַוֵּן עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה כח.) בְּפָסוּק ״לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט״ וְגוֹ׳ (מלכים ב ג:יד), מִכְּלָל שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי אָדָם רָשָׁע, וְהוּא אָמְרוֹ כָּאן וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם, פֵּרוּשׁ, לֹא תַעֲשׂוּ עַצְמְכֶם אֱלֹהֵי מַסֵּכָה שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בָּכֶם.