אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

איש אמו ואביו תיראו. כָּל אֶחָד מִכֶּם תִּירְאוּ אָבִיו וְאִמּוֹ, זֶהוּ פְשׁוּטוֹ; וּמִדְרָשׁוֹ: אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מִנַּיִן? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר תִּירָאוּ הֲרֵי כָאן שְׁנַיִם, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר אִישׁ? שֶׁהָאִישׁ סֵפֶק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת אֲבָל אִשָּׁה רְשׁוּת אֲחֵרִים עָלֶיהָ (ספרא; קידושין ל'):

אמו ואביו תיראו. כָּאן הִקְדִּים אֵם לָאָב, לְפִי שֶׁגָּלוּי לְפָנָיו שֶׁהַבֵּן יָרֵא אֶת אָבִיו יוֹתֵר מֵאִמּוֹ, וּבַכָּבוֹד הִקְדִּים אָב לָאֵם, לְפִי שֶׁגָּלוּי לְפָנָיו שֶׁהַבֵּן מְכַבֵּד אֶת אִמּוֹ יוֹתֵר מֵאָבִיו, מִפְּנֵי שֶׁמְּשַׁדַּלְתּוֹ בִדְבָרִים (שם):

ואת שבתתי תשמרו. סָמַךְ שַׁבָּת לְמוֹרָא אָב, לוֹמַר אַף עַל פִּי שֶׁהִזְהַרְתִּיךָ עַל מוֹרָא אָב, אִם יֹאמַר לְךָ חַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, אַל תִּשְׁמַע לוֹ, וְכֵן בִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת (בבא מציעא ל"ב):

אני ה' אלהיכם. אַתָּה וְאָבִיךָ חַיָּבִים בִּכְבוֹדִי, לְפִיכָךְ לֹא תִשְׁמַע לוֹ לְבַטֵּל אֶת דְּבָרַי. אֵיזֶהוּ מוֹרָא? לֹא יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא יְדַבֵּר בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא יִסְתֹּר אֶת דְּבָרָיו, וְאֵיזֶהוּ כָבוֹד? מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה, מַלְבִּישׁ וּמַנְעִיל, מַכְנִיס וּמוֹצִיא (קידושין ל"א):

גְבַר מִן אִמֵהּ וּמִן אֲבוּהִי תְּהוֹן דָחֲלִין וְיָת יוֹמֵי שַׁבַּיָא דִילִי תִּטְרוּן אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן

וכבר אמרתי לך בפרשת ואלה המשפטים שכל מצוה ומצוה עומדת בפני עצמה לכן יש כדמות סמך להדביק הפסוקים. והנה פרשת קדושים תחלתו איש אמו ואביו תיראו והנה אמר כי יאריכון ימי המכבד אם כן יקצרון ימי המקלה על כן אמר תיראו וטעם להזכיר האם קודם האב כי הקטן איננו מכיר בתחלה כי אם אמו ואחר כן אביו ואחר כן שבת כי מצוה על הקטן לשמור את השבת ואין ככה שאר המועדים ואחר כן יכיר אלהיו ששבת ביום השביעי ואחריו אל תפנו אל האלילים ומורא האבות ידוע מהקבלה. ואמר איש פעם אחת דרך קצרה. ואמר תיראו לשון רבים כי חייבים הרואים ללמדו ולהכריחו וכן בשמירת שבת:

וטעם אני ה׳‎ אלהיכם. שתעשו כמוני ששבתתי מכל מלאכה:

ואת שבתותי תשמרו - כשם שבעשרת הדברות נאמר כיבוד ואם אצל שמירת שבת, שהושוו כבודם לכבוד המקום, אף כאן סמכן הכתוב לפי פשוטו.

איש אמו הזכיר האם תחלה לפי שהוא מכירה תחלה, ואח״‎כ שבת כי מצוה על האב שישמור הקטן השבת, ואח״‎כ יכיר הקב״‎ה ששבת ביום השביעי ואחריו אל תפנו אל האלילים שלא לכפור בעיקר.

ואת שבתתי תשמרו תעשו כמוני ששבתתי בו מכל מלאכה. וכשם שבעשרת הדברות נאמר כבוד אב ואם אצל שמירת שבת שהושוה כבודם לכבוד הקב״‎ה אף כאן כן. ולכך סמכן, שלא תאמר אחר שהשוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום דכתיב כבד את אביך וגו׳‎ וכתיב כבד את ה׳‎ מהונך אם יאמרו לך אביך ואמך תדחה שבת שיהיה חייב לעשות אע״‎ג דכבוד אב אינו אלא עשה ושמירת השבת עשה ולא תעשה, כיון שהשוה הכתוב כבודו לכבוד המקום קמ״‎ל. כל זה מפרש בפרק אלו מציאות. וקשיא למה אצטריך קרא, דכל הקשה אינה להחמיר אלא להיות כמוהו ואם כן מנין לנו שיהיה דוחה כבוד המקום בשביל כבוד אביו ואמו וי״‎ל לפי שההקש מאביו ואמו הוא יותר מהמקום דלגבי המקום אומר כבד את ה׳‎ מהונך כלומר אם יש לו, ובאביו ואמו אם אין לו חייב לחזור על הפתחים בשביל כבודם. כך פירשו התוספות. ועדיין יקשה דכתיב ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך ואם אביו ואמו אומרים לו לחלל שבת אינו חייב לכבדם. וי״‎ל דמיירי בשבות דרבנן דאתי כבוד אב ואם דאורייתא ודחי שבות דרבנן.

אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁאִם יֹאמַר לְךָ אָבִיךָ חַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת אַל תִּשְׁמַע לוֹ. וּבְפָרָשַׁת וַיַּקְהֵל פֵּרַשׁ רַשִׁ״י מִדְּהִקְדִּים שְׁמִירַת שַׁבָּת לְבִנְיַן הַמִּשְׁכָּן לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵין בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן דּוֹחֶה שַׁבָּת, שְׁמַע מִנָּהּ שֶׁהַמֻּקְדֶּמֶת דָּחֵי לַמְאֻחֶרֶת. שָׁאנֵי הָכָא שֶׁהִתְחִיל בִּלְשׁוֹן יָחִיד: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו״, וְסִיֵּם בִּלְשׁוֹן רַבִּים ״תִּירָאוּ״, ״תִּשְׁמֹרוּ״, בִּשְׁלָמָא ״תִּירָאוּ״ קָאֵי עַל אִישׁ וְאִשָּׁה כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י, אֲבָל אֵצֶל הַשַּׁבָּת לָמָּה אָמַר ״תִּשְׁמֹרוּ״ לְשׁוֹן רַבִּים, מַה לִּי אִישׁ מַה לִּי אִשָּׁה? אֶלָּא וַדַּאי ״תִּשְׁמֹרוּ״ קָאֵי עַל הַבֵּן וְהָאָב, לוֹמַר לְךָ שֶׁאַתָּה וְאָבִיךָ חַיָּבִים בִּכְבוֹדִי.

וּמַה שֶּׁפֵּרֵט הַשַּׁבָּת יוֹתֵר מִכָּל מִצְוָה שֶׁבַּתּוֹרָה, לְפִי שֶׁטַּעַם שֶׁל מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם הוּא שֶׁרָאוּי לַחֲלוֹק כָּבוֹד לְמִי שֶׁהוֹצִיאוֹ לְאוֹר הַהֲוָיָה, הֲלֹא הוּא אָבִיךָ קָנֶךָ וְהוּא עָשְׂךָ, וְאֵיךְ לֹא תַּחֲלוֹק כָּבוֹד לְמִי שֶׁהִמְצִיאֲךָ, כִּי זוּלָתוֹ לֹא הָיָה לְךָ מְצִיאוּת כְּלָל? וְהַשַּׁבָּת מוֹרָה עַל כִּבּוּד שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא מוֹרֶה עַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְשֶׁהִמְצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאוֹר הַהֲוָיָה אוֹתְךָ וְאֶת אָבִיךָ. וְאִם יֹאמַר לְךָ אָבִיךָ חַלֵּל הַשַּׁבָּת כְּדֵי לָטַעַת בְּלִבְּךָ שֶׁהָעוֹלָם קַדְמוֹן וּבִלְתִּי מְחֻדָּשׁ, כְּדֵי שֶׁתַּאֲמִין שֶׁאֵין לְךָ שׁוּם אָב אַחֵר זוּלָתוֹ, וְיֹאמַר כָּל זֶה לְפַתּוֹתְךָ שֶׁתְּבַטֵּל רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, לֹא תֹאבֶה וְלֹא תִשְׁמַע לוֹ. כִּי בֶּאֱמֶת הוּא יִתְבָּרַךְ אָב לְכֻלָּנוּ, וְחַיָּב אַתָּה לְבַטֵּל רְצוֹן אָבִיךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אַתָּה וְאָבִיךָ חַיָּבִים בִּכְבוֹדוֹ. אֲבָל אִם יֹאמַר לְךָ אָבִיךָ לַעֲבוֹר עֲבֵרָה אַחֶרֶת, פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא תִשְׁמַע לוֹ כָּל זְמַן שֶׁרֹאשׁ נִזְרְךָ קַיָּם וְאַתָּה מְשַׁמֵּר הַשַּׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ וּמַאֲמִין בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ, וְעַל זֶה אֵינוֹ צָרִיךְ לְצַוּוֹתְךָ, זוּלַת אִם יָבוֹא לַחֲלוֹק עַל הַשּׁוֹרֶשׁ מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, עַל זֶה אַתָּה צָרִיךְ זֵרוּז בְּיוֹתֵר. וְעַל כֵּן מָצִינוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת סְמִיכַת הַשַּׁבָּת לְמִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם, כִּי גַּם הַשַּׁבָּת מוֹרָה עַל כִּבּוּד הָאָב רִאשׁוֹן לְכָל נוֹצָר. וְיִכְלוֹל הַסְּמִיכוּת עוֹד שְׁלֹשָׁה שׁוּתָּפִין אֲשֶׁר בָּאָדָם: אָב וָאֵם וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

וּמַה שֶּׁמַּקְדִּים בְּמוֹרָא אִמּוֹ לְאָבִיו, וּבְכִבּוּד הִקְדִּים אָב לְאֵם, לְפִי שֶׁגַּם הָאִישׁ חַיָּב בִּכְבוֹד אִשְׁתּוֹ, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות סב:) לְעוֹלָם יְכַבֵּד אָדָם אִשְׁתּוֹ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ. סָלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁאֵין כָּל כָּךְ קְפֵידָא אִם תָּקֵל בִּכְבוֹדוֹ, שֶׁהֲרֵי גַּם הָאָב חַיָּב בִּכְבוֹד אִמְּךָ, עַל כֵּן הִקְדִּים הָאָב לוֹמַר לְךָ שֶׁכְּבוֹדוֹ יִהְיֶה גָּדוֹל עָלֶיךָ כִּכְבוֹד הָאֵם, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיכֶם חַיָּבִים בִּכְבוֹד הָאֵם. וּבְמוֹרָא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֵימַת בַּעְלָהּ עָלֶיהָ, סָלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁמּוֹרָאָהּ אֵין בּוֹ כָּל כָּךְ קְפֵידָא, עַל כָּךְ הִקְדִּים הָאֵם לוֹמַר שֶׁעַל כָּל פָּנִים מוֹרָאָהּ עָלֶיךָ.

אִישׁ אִמּוֹ וְגוֹ׳. טַעַם סְמִיכוּת מִצְוָה זוֹ לְמִצְוַת קְדוֹשִׁים, נִתְכַּוֵּן לִרְמֹז גַּם כֵּן גֶּדֶר לָעֲרָיוֹת, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לו:) שֶׁדָּרְשׁוּ בַּפָּסוּק ״וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב״ וְגוֹ׳ כִּי כְּשֶׁתָּקְפָתוֹ אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר לְיוֹסֵף וּתְקָפוֹ יִצְרוֹ, נִזְדַּמְּנָה לוֹ דְּיוֹקַן אָבִיו וְאָמַר לוֹ וְכוּ׳, מִיָּד ״וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי״ וְגוֹ׳. וְשָׁמַעְתִּי מִשֵּׁם אַנְשֵׁי אֱמֶת (קב הישר פ״ב) כִּי דְּיוֹקַן הָאָב תַּגְבִּיר כֹּחַ הַקְּדֻשָּׁה בַּבֵּן וְתִמְנָעֵהוּ מִבּוֹא אֶל הַתִּיעוּב, וְהוּא אָמְרוֹ סָמוּךְ לְמִצְוַת הָעֲרָיוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ תִּירָאוּ. וְלָזֶה מִי שֶׁתְּקָפוֹ יִצְרוֹ יְצַיֵּר בֵּין עֵינָיו יוֹלְדָיו וְיִהְיֶה לוֹ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ.

גַּם יִרְמוֹז כִּי בַּעֲשׂוֹתוֹ הַמְּזִמָּתָה יְבַזֶּה כְּבוֹד אָבִיו, וְלָזֶה יְצַו הָאֵל סָמוּךְ לְמִצְוַת הָעֲרָיוֹת מִצְוַת מוֹרָאוֹ שֶׁל אָב וָאֵם, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם גִּלָּה עֲרָיוֹת בִּטֵּל מִצְוַת מוֹרָא אָב וָאֵם, שֶׁגָּרַם לָהֶם זִלְזוּל שֶׁיֹּאמְרוּ אָרוּר שֶׁזּוֹ יָלַד וְכוּ׳. וּלְדֶרֶךְ זֶה הִקְדִּים הָאֵם לָאָב לְצַד שֶׁהִיא נוֹטֶלֶת הַחֶרְפָּה בְּיוֹתֵר, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (משלי י:א) ״וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ״.

וּלְדֶרֶךְ זֶה הִרְוַחְנוּ טַעַם נָכוֹן גַּם בִּסְמִיכוּת וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּזֹּהַר (ח״ב רעז, ח״ג שא) כִּי שִׁבְעָה צַדִּיקִים יִתָּכְנוּ לָהֶם שִׁבְעַת יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, וְאָמְרוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (ריש פרשת תולדות) כִּי יוֹם שַׁבָּת הוּא כְּנֶגֶד יוֹסֵף הַצַּדִּיק, וְהוּא סוֹד הַשָּׁלוֹם, וְלָזֶה אָנוּ אוֹמְרִים שַׁבָּת שָׁלוֹם וְאָנוּ מְבָרְכִין ״הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם״, וְהִיא בְּחִינַת יְסוֹד הַכֹּל, וְיוֹסֵף לְצַד צִדְקָתוֹ אֲשֶׁר שָׁמַר אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ מִגֶּשֶׁת אֶל הַטֻּמְאָה יָרַשׁ בְּחִינָה זוֹ. וְהוּא מַה שֶׁאָמַר כָּאן וְאֶת שַׁבְּתֹתַי שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת: אַחַת שְׁמִירַת עַצְמוֹ מִלְּטַמֵּא אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, וְאַחַת שְׁמִירַת שַׁבָּת, וּשְׁנֵיהֶם בְּחִינָה אַחַת, וְלָזֶה נִקְרָאִים שְׁנֵיהֶם אוֹתוֹת, בְּשַׁבָּת אָמַר (שמות לא:יג) ״אוֹת הִיא בֵּינִי״ וְגוֹ׳, וּבְמִילָה אָמַר (בראשית יז:יא) ״וְהָיָה לְאוֹת״. וְתֵדַע כִּי שְׁתֵּי הַבְּחִינוֹת בְּעֵרֶךְ הַמַּעֲשִׂי הֵם שְׁתַּיִם, אֲבָל בָּעֵרֶךְ הַמְּסֻבָּב מֵהֶם הוּא בְּחִינָה אַחַת, וְהַשּׁוֹמֵר אֶחָד מֵהֶם יְסוֹבֵב הַתִּקּוּן וְהִתְקַשְּׁרוּת נַפְשׁוֹ בִּשְׁתֵּי הַמִּצְווֹת, וְלָזֶה אָמַר וְאֶת שַׁבְּתֹתַי.

וְאָבִיו תִּירָאוּ. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ, שֶׁבְּמָקוֹם אֶחָד הִקְדִּים הַכָּתוּב אָב לָאֵם, דִּכְתִיב (שמות כ:יב): ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״ וְגוֹ׳, וּבְמָקוֹם אַחֵר הִקְדִּים אִמּוֹ וְכוּ׳, לוֹמַר שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִים. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים הָאָב קוֹדֵם לָאֵם. גַּם הַבָּרַיְתָא, הוּבְאָה בְּקִדּוּשִׁין דַּף ל״א, דָּרַשׁ רַבִּי וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה וְגוֹ׳ שֶׁבֵּן מְכַבֵּד לְאִמּוֹ וְכוּ׳, לְפִיכָךְ הִקְדִּים כְּבוֹד אָב וְכוּ׳, וְגָלוּי וְיָדוּעַ וְכוּ׳ שֶׁהַבֵּן מִתְיָרֵא מֵאָבִיו וְכוּ׳, לְפִיכָךְ הִקְדִּים ה׳ מוֹרָא הָאֵם וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְקָשֶׁה לִי לִשְׁתֵּי הַדְּרָשׁוֹת, כִּי כְּשֶׁנַּשְׂכִּיל בָּעִנְיָן בִּשְׁנֵי הַכְּתוּבִים הֶחְשִׁיב הַכָּתוּב הָאָב יוֹתֵר מֵהָאֵם: בְּפָסוּק ״כַּבֵּד״ וְגוֹ׳ הִסְמִיךְ הָאָב לַכָּבוֹד בְּאָמְרוֹ ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ״, גַּם בְּפָסוּק זֶה הִסְמִיךְ הָאָב לַמּוֹרָא בְּאָמְרוֹ ״וְאָבִיו תִּירָאוּ״, וּבְדֶרֶךְ הַזֶּה מָצִינוּ לְרַזַ״ל שֶׁדָּרְשׁוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וְהֵן אֱמֶת אִם לֹא הָיָה דִּין יוֹצֵא מִדֶּרֶךְ זֶה הָיִיתִי יָכוֹל לְפָרֵשׁ הַכָּתוּב כִּדְבָרֵינוּ, שֶׁכְּבָר הָרְשׁוּת נְתוּנָה לָנוּ לְפָרֵשׁ הַכָּתוּב הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה בְּסֵדֶר אַחֵר מְשֻׁנֶּה מִדִּבְרֵי הָרִאשׁוֹנִים, כָּל שֶׁאֵין הַדִּין מִשְׁתַּנֶּה, אֲבָל בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ יִשְׁתַּנֶּה הַדִּין, אִם נִתְגָּרְשָׁה הָאֵם, כִּי לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ שֶׁהַתּוֹרָה הִקְדִּימָה בִּשְׁנֵי הַמִּקְרָאוֹת הָאָב לָאֵם, אִם יֹאמַר אָבִיו ״הַשְׁקֵינִי מַיִם״ וְאִמּוֹ אוֹמֶרֶת ״הַשְׁקֵינִי מַיִם״ אִם לְהַקְדִּים אָבִיו לָאֵם. וּלְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁהֵם שָׁוִים, אֶלָּא לְצַד שֶׁהוּא וְאִמּוֹ חַיָּבִין בִּכְבוֹד אָבִיו, אִם נִתְגָּרְשָׁה שֶׁאֵין טַעַם זֶה, רָצָה יַקְדִּים לְאָבִיו רָצָה יַקְדִּים לְאִמּוֹ. וְכֵן אָמְרוּ שָׁם בְּקִדּוּשִׁין בִּשְׁאֵלַת בֶּן אַלְמָנָה אַחַת אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְזֶה לְשׁוֹנָם: נִתְגָּרְשָׁה מַהוּ? אָמַר לוֹ: הַטֵּל לָהֶם מַיִם בְּסֵפֶל וְכוּ׳, עַד כָּאן. הֲרֵי לִסְבָרַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שְׁקוּלִים הֵם מַמָּשׁ.

וְאוּלַי כִּי לְפִי מַה שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁם בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״אִישׁ״- אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״תִּירָאוּ״. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר ״אִישׁ״? מִפְּנֵי שֶׁהָאִישׁ סִפֵּק בְּיָדוֹ, אִשָּׁה אֵין סִפֵּק בְּיָדָהּ לַעֲשׂוֹת, עַד כָּאן. הִנֵּה לְדִבְרֵי בָּרַיְתָא זוֹ נֶאֱמַר ״אִישׁ״ לְמַעֵט אִשָּׁה בְּעִנְיַן הַכָּבוֹד. אֱמוֹר מֵעַתָּה שֶׁלְּעִנְיַן הַכָּבוֹד נֶאֱמַר ״אִישׁ אִמּוֹ״ וְגוֹ׳, וּבְאִם אֵינוֹ עִנְיָן, וּכְפִי זֶה יֶשְׁנָהּ לְהַקְדָּמַת אֵם בִּבְחִינַת הַכָּבוֹד. וְכָל זֶה לְיַשֵּׁב בָּרַיְתָא דְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, אֲבָל לִדְרָשַׁת רַבִּי שֶׁדָּרַשׁ שֶׁהִקְדִּים הַכָּתוּב אֵם לָאָב בִּבְחִינַת הַמּוֹרָא וְכוּ׳ (קידושין לא.) עֲדַיִן קָשֶׁה. וְאוּלַי כֵּיוָן שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא דֶּרֶךְ אַגָּדָה וְאֵין יוֹצֵא מִזֶּה דִּין, הַדְּרָשָׁה תִּדָּרֵשׁ, שֶׁהֲרֵי סוֹף סוֹף הִקְדִּים הַכָּתוּב אֵם לָאָב, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״אִישׁ יִירָא אִמּוֹ וְאָבִיו״, וַהֲגַם שֶׁהֻכְרַח הַכָּתוּב לְדַבֵּר בְּסֵדֶר זֶה לוֹמַר ״אִישׁ״ לְמַעֵט אִשָּׁה מֵחִיּוּב הַכָּבוֹד וְלוֹמַר ״תִּירָאוּ״ לְרַבּוֹת בִּבְחִינַת הַמּוֹרָא, אַף עַל פִּי כֵן סוֹף סוֹף הֲרֵי סֵדֶר הָאֵם קוֹדֵם לָאָב וְהָאַגָּדָה נִתְלֵית בְּרֶמֶז כָּל שֶׁהוּא.

עוֹד נִרְאֶה לוֹמַר, כִּי הַתַּנָּאִים לֹא נִרְאָה לָהֶם לוֹמַר שֶׁלְּצַד שֶׁהִסְמִיךְ הַכָּתוּב זִכְרוֹן הַמּוֹרָא לָאָב יִהְיֶה גָּדוֹל מֵהָאֵם, מִטַּעַם שֶׁהַכָּתוּב הֻכְרַח בְּמַעֲשָׂיו לְדַבֵּר בְּסֵדֶר זֶה ״אִישׁ וְגוֹ׳ תִּירָאוּ״ כְּדֵי שֶׁנִּדְרוֹשׁ מִעוּט וְרִבּוּי בְּנָשִׁים. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן נֹאמַר בְּפֶה מָלֵא שֶׁהַקּוֹדֵם בַּפָּסוּק הוּא הָרִאשׁוֹן, וְאָמַר ״תִּירָאוּ״ לְבַסּוֹף לֹא לְהַסְמִיךְ לָהּ הָאָב כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בְּמַעֲלָה יוֹתֵר מֵהָאֵם, אֶלָּא לִדְרוֹשׁ מִמֶּנָּה רִבּוּי חִיּוּב הָאִשָּׁה בְּמוֹרָא הוֹרִים.

עוֹד נִרְאֶה לוֹמַר טַעַם שֶׁאָמַר לְשׁוֹן יָחִיד וְגָמַר אוֹמֶר לְשׁוֹן רַבִּים, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי כְּשֶׁהַבֵּן יִהְיֶה יָרֵא מֵאָבִיו גּוֹרֵם גַּם כֵּן שֶׁבְּנוֹ יִהְיֶה יָרֵא מִמֶּנּוּ. אִיבָּעֵית אֵימָא לְמַה שֶׁקָּדַם בִּדְבָרֵינוּ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים (בראשית מט:ג), כִּי שָׁרְשֵׁי הַקְּדֻשָּׁה וְנֶגְדֵּיהֶם הַנִּמְצָאִים בַּמּוֹלִיד יַעֲשׂוּ כַּיּוֹצֵא בָּהֶם בַּנּוֹלָדִים; וְאִיבָּעֵית אֵימָא מִדֶּרֶךְ הַמּוּסָר, כִּי כְּשֶׁיִּרְאֶה הַבֵּן שֶׁאָבִיו מְזַלְזֵל בִּכְבוֹד אָבִיו יִפְקַע כְּלִילַת מוֹרָאוֹ גַּם כֵּן מִמֶּנּוּ, וּכְשֶׁאָדָם יָרֵא מֵאָבִיו וְכוּ׳ הַבֵּן לוֹקֵחַ מוּסָר. גַּם יַשְׁרִישׁוּ בְּנֶפֶשׁ הַבֵּן בְּחִינַת מִפְעָל הַטּוֹב, וְנִמְצָא מְקַיֵּם שְׁנֵי מוֹרָאִים, וְהוּא אָמְרוֹ אִישׁ לְשׁוֹן יָחִיד, תִּירָאוּ לְשׁוֹן רַבִּים, כִּי בְּמוֹרָא אֶחָד יְרֵאִים שְׁנַיִם, וְזֶה אָמְרָם (אבות ד:ב) מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה.

אוֹ יֹאמַר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁפָּסַק הַטּוּר סִימָן ר״מ, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְנִרְאֶה לִי כֵּיוָן שֶׁהוּא רָשָׁע אֵינוֹ חַיָּב בִּכְבוֹדוֹ, כִּדְאַמְרִינַן (בבא קמא צד:) גַּבֵּי הִנִּיחַ לָהֶם פָּרָה גְּזוּלָה חַיָּבִין לְהַחְזִיר מִשּׁוּם כְּבוֹד אֲבִיהֶם, וּפָרִיךְ בַּשַׁ״ס וַהֲלֹא לָאו עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה עַמְּךָ וְאֵין חַיָּבִין בִּכְבוֹדוֹ, וּמְשַׁנֵּי כְּשֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, אַלְמָא כָּל שֶׁלֹּא עָשָׂה תְּשׁוּבָה אֵין חַיָּבִין בִּכְבוֹדוֹ, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. סוֹבֵר הָרַב שֶׁאֵין לְהַחְזִיקוֹ בְּעָשָׂה תְּשׁוּבָה אֶלָּא כְּשֶׁרְאִינוּהוּ שֶׁעָשָׂה דַּוְקָא. וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו, פֵּרוּשׁ, אִישׁ שֶׁמִּתְנַהֵג עִם אִמּוֹ וְאָבִיו כְּמִנְהַג אָב וָאֵם - לָזֶה תִּירָאוּ, אֲבָל מִי שֶׁמְּזַלְזֵל בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ פָּטוּר מִמּוֹרָא. וְתֵבַת ״אִמּוֹ וְאָבִיו״ חוֹזֶרֶת לָאִישׁ הַמּוֹלִיד וְנִמְשֶׁכֶת גַּם כֵּן לְ״תִירָאוּ״, לְהַגִּיד עַל מִי בָּאָה מִצְוַת תִּירָאוּ, וְהָבֵן.

וְגַם לְפִי מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּחִבּוּרִי פְּרִי תֹּאַר, וְהֶעֱמַדְנוּ דִּבְרֵי רַמְבַּ״ם שֶׁכָּתַב שֶׁמִּן הַסְּתָם מֻחְזָק בְּחָזַר בִּתְשׁוּבָה, וְהוֹכָחָתוֹ מֵהַהִיא שֶׁאָמְרוּ בְּשַׁ״ס (קידושין מט.) בְּאוֹמֵר לְאִשָּׁה ״הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֲנִי צַדִּיק גָּמוּר״ וְכוּ׳, שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים עָשָׂה תְּשׁוּבָה הֲגַם שֶׁלֹּא רְאִינוּהוּ שֶׁעָשָׂה וְכוּ׳, וְדָחִינוּ רְאָיַת הַטּוּר שֶׁהֵבִיא מֵהִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם פָּרָה גְּזוּלָה, כִּי שַׁאנִי הַהוּא שֶׁמַּעֲשָׂיו מוֹכִיחִים שֶׁלֹּא חָזַר בִּתְשׁוּבָה, שֶׁהֲרֵי עוֹדֶנָּה לְפָרַת חַטָּאתוֹ עוֹמֶדֶת חַיָּה אַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתוֹ, אֲבָל כָּל שֶׁאֵין הוֹכָחָה כָּזוֹ מִן הַסְּתָם יַעֲמֹד בְּחֶזְקַת שֶׁחָזַר, גַּם לְפִי זֶה יַעַמְדוּ דְּבָרֵינוּ בִּזְמַן שֶׁאָנוּ רוֹאִים וַדַּאי שֶׁאֵינוֹ מְכַבֵּד וְאֵין מָקוֹם לָחוּשׁ לִתְשׁוּבָה וְכַדּוֹמֶה לְהַנִּיחַ פָּרָה גְּזוּלָה, אִישׁ כָּזֶה פָּקַע כְּבוֹדוֹ וּמוֹרָאוֹ מִבָּנָיו כַּאֲשֶׁר עָשָׂה.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּהַהִיא עוּבְדָא דְּהַהוּא גַּבְרָא וְכוּ׳, וְשָׁמַע וְשַׁמְתֵּיהּ מִשּׁוּם ״לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל״, וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב כָּאן ״תִּירָאוּ״ לְשׁוֹן רַבִּים, הֲגַם שֶׁלֹּא צִוָּה אֶלָּא לְאֶחָד דִּכְתִיב ״אִישׁ״, אַף עַל פִּי כֵן הַמִּצְוָה מוּטֶּלֶת עַל הַיָּרֵא וְעַל הַמִּתְיָרֵא, לְבַל יִגְרֹם לַמְצֻוֶּה שֶׁלֹּא יִירָא, שֶׁלֹּא יְסוֹבְבֵהוּ לִיכָּשֵׁל.

וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וְגוֹ׳. רַזַ״ל אָמְרוּ (בבא מציעא לב:) מִנַּיִן שֶׁאִם אָמַר לוֹ אָבִיו חַלֵּל שַׁבָּת וְכוּ׳ שֶׁלֹּא יִשְׁמַע לוֹ, דִּכְתִיב ״אִישׁ אִמּוֹ וְגוֹ׳ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי וְגוֹ׳ אֲנִי ה׳״ - שֶׁאַתָּה וְאָבִיךָ חַיָּבִין בִּכְבוֹדִי, עַד כָּאן. הִנֵּה לְטַעַם ״אַתָּה וְאָבִיךָ״ וְכוּ׳ שֶׁדָּרְשׁוּ מֵאָמְרוֹ ״אֲנִי ה׳״ מוּבָן כִּי כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יִהְיֶה בְּכָל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, הֲגַם שֶׁאֵינָם חֲמוּרִים כְּשַׁבָּת, כְּגוֹן הֲשָׁבַת אֲבֵדָה וְלִטַּמֵּא לְמֵתִים. אִם כֵּן לָמָּה לֹא הִסְמִיךְ אֶלָּא מִצְוַת שַׁבָּת שֶׁהִיא חֲמוּרָה, שֶׁהָיָה לוֹ לְהַסְמִיךְ מִצְוָה אַחֶרֶת קַלָּה? גַּם בָּזֶה לֹא הָיָה צָרִיךְ לִנְתִינַת טַעַם ״אֲנִי ה׳״ לְהָבִיא מִמֶּנָּה שְׁאָר מִצְווֹת קַלּוֹת.

וְיִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁכָּתַב רַמְבָּ״ם בְּפֶרֶק ה׳ מֵהִלְכוֹת מַמְרִים וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הָיוּ אָבִיו וְאִמּוֹ רְשָׁעִים גְּמוּרִים וְכוּ׳ אָסוּר לוֹ לְהַכּוֹתָם וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְדִיְּקוּ כָּל הָאַחֲרוֹנִים כִּי דַּוְקָא לְהַכּוֹתָם אָסוּר, אֲבָל כְּבוֹדָם וּמוֹרָאָם אֵינוֹ חַיָּב בּוֹ. וְהֶעֱלֵיתִי בְּחִבּוּרִי עַל יוֹרֶה דֵעָה בְּיִשּׁוּב דִּבְרֵי רַמְבָּ״ם עִם מַה שֶׁכָּתַב בְּפֶרֶק ז׳ מֵהִלְכוֹת מַמְרִים שֶׁחַיָּב לְכַבְּדָם, כִּי לֹא כָּתַב כֵּן אֶלָּא בְּמִי שֶׁעָבַר קְצָת עֲבֵרוֹת לְתֵאָבוֹן בְּאַקְרַאי, וְכָאן מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁהֻחְזַק בְּרֶשַׁע גָּמוּר, וְלָזֶה דִּקְדֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ ״רְשָׁעִים גְּמוּרִים״ וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״רְשָׁעִים״. וְסוֹבֵר אֲנִי שֶׁרְשָׁעִים גְּמוּרִים הֵם עוֹבְרִים עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת הַבָּאוֹת לְיָדָם, אֵלּוּ אֵינוֹ חִיּוּב עַל הַבֵּן לִירֹא מֵהֶם וּלְכַבְּדָם. וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב כָּאן אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וּתְנַאי הוּא הַדָּבָר וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כֻּלְּכֶם אָבוֹת וּבָנִים, וְדוּק מִינָּהּ שֶׁאִם הָאָבוֹת לֹא יִשְׁמְרוּ שַׁבְּתוֹת ה׳ הֲרֵי פָּקַע מִצְוַת מוֹרָאָם, כִּי שָׁקוּל שַׁבָּת כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ (שמות רבה כה:יב) וְנִקְרָא רָשָׁע גָּמוּר.

עוֹד יִתְפָּרֵשׁ כָּל הַכָּתוּב בְּדֶרֶךְ רֶמֶז, בְּהָעִיר עוֹד לָמָּה אָמַר שַׁבְּתוֹתַי לְשׁוֹן רַבִּים וְלֹא לְשׁוֹן יָחִיד כַּדֶּרֶךְ הָרָגִיל בְּכָל הַתּוֹרָה. וְרַזַ״ל אָמְרוּ (שבת סט:) שֶׁבָּא לִתֵּן שְׁמִירָה אַחַת לְשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁאִם עָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם שַׁבָּת אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. וְנִרְאֶה עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (ח״ב ה:) כִּי ״שַׁבְּתוֹתַי״ יִרְמֹז לַלַּיְלָה וְלַיּוֹם, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: דָּא שַׁבְּתָא וּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא, כִּי לַיְלָה כַּיּוֹם יִתְקַדֵּשׁ, וּלְצַד שֶׁבְּחִינַת לַיְלָה אֵינוֹ שָׁוֶה לִקְדֻשַּׁת יוֹם כִּי הַלַּיְלָה הוּא בְּחִינַת אוֹר הַמִּתְיַחֵס אֵלָיו כַּלָּה וְהוּא בְּחִינַת ״שָׁמוֹר״, וְהַיּוֹם הוּא בְּחִינַת אוֹר עֶלְיוֹן הַמִּתְיַחֵס אֵלָיו בְּחִינַת חָתָן הַמַּשְׁפִּיעַ בְּאוֹר הַלַּיְלָה כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן, וְלָזֶה יִתְיַחֵס אֵלָיו ״זָכוֹר״. וְלָזֶה אָמַר בַּזֹּהַר (ח״ב פח.) כִּי סְעוּדַת לַיְלָה הִיא סְעוּדַת חֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין וּסְעוּדַת יוֹם הִיא סְעוּדָא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא אַב הָרַחֲמִים, וְלָזֶה יִקָּרֵא קִדּוּשׁ הַיּוֹם בִּלְשׁוֹן חֲזַ״ל (פסחים קו.) קִדּוּשָׁא רַבָּא. וְשָׁמַעְתִּי גַּם רָאִיתִי כָּתוּב (בסוף שו״ע האריז״ל) מַעֲשֶׂה שֶׁבִּימֵי רַבִּי אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא עָמַד טוֹעֶה אֶחָד וְכָתַב בִּרְאָיוֹת כִּי יוֹם שַׁבָּת יַקְדִּים בּוֹ הַיּוֹם וְאַחַר כָּךְ הַלַּיְלָה, וְנִתְגַּלָּה הַדָּבָר לְהָרַב עַל יְדֵי נֵס וְסָתַר מוֹעֲצוֹתָיו וְכוּ׳ דִּרְשׁוּ מֵעַל סִפְרוֹ (אגרת שבת). וּכְנֶגֶד דַּעַת טוֹעָה זוֹ דִּבֵּר הַכָּתוּב וְאָמַר אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, הִקְדִּים אֵם לָאָב וְהִשְׁוָה לְמִצְוָה זוֹ מִצְוַת הַשַּׁבָּת וְאָמַר וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי שֶׁהֵם לַיְלָה וְיוֹם וְכוּ׳, לוֹמַר שֶׁגַּם בָּהֶם יַקְדִּים בְּחִינַת הָאֵם שֶׁהִיא לַיְלָה לִבְחִינַת הָאָב שֶׁהוּא הַיּוֹם, שֶׁכְּסֵדֶר הוֹרִים כֵּן סֵדֶר שַׁבָּתוֹת מַעֲלֵי שַׁבְּתָא וְשַׁבְּתָא, וְלֹא כְּדַעַת הַטּוֹעִים הַנִּזְכֶּרֶת.