וַיִּקְרָא י״ט · י״א

לא תגנבו. אַזְהָרָה לְגוֹנֵב מָמוֹן, אֲבָל לֹא תִגְנֹב שֶׁבַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נְפָשׁוֹת, דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ - דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין:

ולא תכחשו. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה'), וְכִחֶשׁ בָּהּ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, לָמַדְנוּ עֹנֶשׁ, אַזְהָרָה מִנַּיִן? תַּ"לֹ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ:

ולא תשקרו. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (שם), וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר יְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, לָמַדְנוּ עֹנֶשׁ, אַזְהָרָה מִנַּיִן? תַּ"ל וְלֹא תְשַׁקְּרוּ:

לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו ולא תשבעו. אִם גָּנַבְתָּ סוֹפְךָ לְכַחֵשׁ, סוֹפְךָ לְשַׁקֵּר, סוֹפְךָ לִשָּׁבַע לַשֶּׁקֶר:

לָא תִּגְנְבוּן וְלָא תְכַדְבוּן וְלָא תְשַׁקְרוּן אֱנַשׁ בְּחַבְרֵהּ

וטעם לא תגנבו. אחר כך. כי כן צויתיך שתתן משלך אל העניים לכבוד השם אף שתקח מה שהוא לאחרים:

וטעם תגנובו. כי הרואה ומחריש גם הוא גנב:

תכחשו. בפקדון מופקד אצלך והיודע ואיננו מעיד גם הוא מכחש:

תשקרו. שיבקש ממון ממי שאין לו אצלו כלום:

לא תגנבו - ממון.

ולא תכחשו - כפירת הממון המופקד בידו, כדכתיב: וכחש בה.

ולא תשקרו - ממון שהלוהו.

לא תגנבו הוציאו בלשון רבים ללמדך כי הרואה ומחריש גם הוא גנב כמו בעל הגנבה. אזהרה שמענו עונש מנין תלמוד לומר שנים ישלם.

לא תכחשו ולא תשקרו אזהרה שמענו עונש מנין תלמוד לומר וכחש בה - וחמשיתו יוסף עליו. אחר שצוה הקב״‎ה שיתן האדם משלו לכבוד הקב״‎ה צוה גם כן שלא יגנוב ממון אחרים.

לֹא תִּגְנֹבוּ וְגוֹ׳. בְּגוֹנֵב מָמוֹן הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר ״וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר״, לוֹמַר שֶׁאִם גָּנַבְתָּ סוֹפְךָ לְכַחֵשׁ, וְאִם כִּחַשְׁתָּ סוֹפְךָ לְהִשָּׁבַע לַשֶּׁקֶר. וַהֲרֵי אֵין נִשְׁבָּעִין עַל כְּפִירַת קַרְקָעוֹת וַעֲבָדִים, אֶלָּא וַדַּאי בְּגוֹנֵב מָמוֹן הוּא מְדַבֵּר. וּלְכָךְ הִזְכִּיר לְשׁוֹן רַבִּים לְהַזְהִיר גַּם אֶת הַחוֹלֵק עִם הַגַּנָּב, כִּי גַּם הוּא שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ, כִּי סְתָם מָמוֹן יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי חֲלֻקָּה. אֲבָל גּוֹנֵב נֶפֶשׁ מִסְתָּמָא אֵין בּוֹ כְּדֵי חֲלֻקָּה, אַף עַל פִּי שֶׁעוֹמֵד לִמְכּוֹר, שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא קוֹנִים. עַל כֵּן עַל הָרֹב שֶׁאֵין שְׁנַיִם מִשְׁתַּתְּפִים בִּגְנֵבַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, עַל כֵּן נֶאֱמַר בּוֹ (שמות כ יג): ״לֹא תִּגְנֹב״. וְכֵן ״לֹא תַעֲשֹׁק״ מְדַבֵּר בְּהַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל, וְאֵין שְׁנַיִם שׂוֹכְרִים פּוֹעֵל אֶחָד בְּשֻׁתָּפוּת, לְכָךְ נֶאֱמַר ״לֹא תַעֲשֹׁק״ לְשׁוֹן יָחִיד. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל״, וְאֵצֶל הַגַּנָּב לֹא הִזְכִּיר ״רֵעֲךָ״, לְפִי שֶׁכָּל גַּנָּב גּוֹנֵב גַּם דַּעַת עֶלְיוֹנָה וְעוֹשֶׂה עַיִן שֶׁל מַעְלָה כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹאֶה כִּבְיָכוֹל, וְאִם כֵּן לֹא מֵרֵעֵהוּ לְבַד הוּא גּוֹנֵב. אֲבָל הַגַּזְלָן אֵינוֹ עוֹשֵׁק כִּי אִם לְרֵעֵהוּ.

לֹא תִּגְנֹבוּ וְגוֹ׳. סָמַךְ מִצְוַת גְּנֵבָה לְמִצְוַת פְּאַת שָׂדֶה. אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (כאן) וְזֶה לְשׁוֹנָם: בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, לֹא תִּגְנֹב אֶת שֶׁלְּךָ מֵהַגַּנָּב שֶׁלֹּא תֵרָאֶה כְּגוֹנֵב, עַד כָּאן. וְכָאן נִתְכַּוֵּן בְּמַה שֶׁסָּמַךְ ״לֹא תִּגְנֹבוּ״ לְפֵאָה, שֶׁבָּא עָלֶיהָ בְּאַזְהָרָה לְבַל יִגְנֹב אוֹתָהּ בְּחָשְׁבוֹ כִּי שֶׁלּוֹ הוּא לוֹקֵחַ.

וּפֵרוּשׁ שְׁלֹשָׁה לָאוִין אֵלּוּ הוּא: לֹא תִּגְנֹבוּ - זֶה הַלּוֹקֵחַ מָמוֹן חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִידִיעָתוֹ. לֹא תְכַחֲשׁוּ - זֶה הַבָּא לְיָדוֹ מָמוֹן חֲבֵרוֹ בְּהֶתֵּר וּמְכַחֵשׁ כְּשֶׁתּוֹבְעוֹ מִמֶּנּוּ. לֹא תְשַׁקְּרוּ - זֶה הַבָּא לְיָדוֹ מָמוֹן חֲבֵרוֹ בְּעֵדִים וְהוּא מְכַחֵשׁ, הֲגַם שֶׁלֹּא תּוֹעִיל לוֹ הַכְחָשָׁתוֹ לְעִנְיַן מָמוֹן, הֲרֵי זֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם ״לֹא תְשַׁקְּרוּ״.

עוֹד יִרְמֹז שֶׁאִם אָדָם עָבַר עַל הָרִאשׁוֹנָה וְגָנַב, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַזְמִין לוֹ מַכִּירִין, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה טז.; במדבר רבה פ״ט) הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בְּסֵתֶר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְרִיז עָלָיו וּמְפַרְסֵם רִשְׁעָתוֹ, וְאִם כֵּן אִם גָּנַב - ה׳ יַזְמִין מִי שֶׁיֵּדַע בִּגְנֵבָתוֹ, וּמְצַוֶּה אוֹתוֹ ה׳ שֶׁלֹּא יְכַחֵשׁ, וְהוּא אָמְרוֹ לֹא תְכַחֲשׁוּ, וּמְדַבֵּר הַכָּתוּב בְּאֹפֶן שֶׁיָּכוֹל לְהַכְחִישׁוֹ כְּגוֹן שֶׁאֵין כָּאן אֶלָּא עֵד אֶחָד, אִם הוֹדָה מַה טּוֹב, וְאִם הִכְחִישׁ הָרוֹאֶה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַזְמִין לוֹ עֵד שֵׁנִי שֶׁיָּעִיד עָלָיו שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַכְחִישׁ, וְאִם יַכְחִישׁ, שֶׁקֶר בִּימִינוֹ וְלֹא יוֹעִילוּ שְׁקָרָיו, וְהוּא אָמְרוֹ לֹא תְשַׁקְּרוּ שֶׁמִּלְּבַד שֶׁלֹּא הוֹעִילוּ מַעֲשָׂיו הִנֵּה הוּא עוֹבֵר גַּם עַל לָאו זֶה.

וְטַעַם אָמְרוֹ לְשׁוֹן רַבִּים, מַה שֶׁלֹּא אָמַר בְּסֵדֶר זֶה עַד עַתָּה, גַּם בַּמִּצְווֹת הַסְּמוּכוֹת מִלְּאַחֲרָיו אָמַר לְשׁוֹן יָחִיד, דִּכְתִיב ״לֹא תַעֲשֹׁק״ וְגוֹ׳. וְנִרְאֶה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַזְהִיר גַּם בִּזְמַן שֶׁיַּכִּיר אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ שֶׁגָּנַב אוֹ כִּחֵשׁ וְכוּ׳, שֶׁלֹּא יֹאמַר אֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי לְהַצִּיל אֶת שֶׁלִּי. לָזֶה אָמַר לְשׁוֹן רַבִּים לֹא תִּגְנֹבוּ, פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁהוּא גָּנַב לֹא תוֹסִיף אַתָּה לְהַרְשִׁיעַ כָּמוֹהוּ וְתֵעָשׂוּ שְׁנֵיכֶם גַּנָּבִים. וּכְמוֹ כֵן אִם יְכַחֵשׁ חֲבֵרְךָ לֹא תוֹסִיף גַּם אַתָּה עֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ וּתְכַחֲשׁוּ שְׁנֵיכֶם. וּכְמוֹ כֵן אִם שִׁקֵּר בְּךָ חֲבֵרְךָ וְכוּ׳, וְאָמַר וְלֹא תִשָּׁבְעוּ גַּם כֵּן שֶׁלֹּא יֹאמַר אִם הוּא מַכִּיר שֶׁחֲבֵרוֹ נִשְׁבַּע לוֹ לַשֶּׁקֶר הֲרֵינִי נִשְׁבָּע לְהַצִּיל מָמוֹנִי מִמֶּנּוּ, וְנִשְׁבָּעִין לָאַנָּסִים, שֶׁהֲרֵי אַתָּה מְחַלֵּל שֵׁם וְכוּ׳, וְלָזֶה גָּמַר אוֹמֶר לְשׁוֹן יָחִיד, לוֹמַר שֶׁמְּדַבֵּר עִם מִי שֶׁמַּצִּיל מָמוֹן עַצְמוֹ בִּשְׁבוּעָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַנִּשְׁבָּע רִאשׁוֹן הָרָמוּז בִּכְלַל ״לֹא תִשָּׁבְעוּ״. עוֹד יְכַוֵּן בְּאָמְרוֹ לֹא תִשָּׁבְעוּ לְהַזְהִיר גַּם לַמַּשְׁבִּיעַ אִם יוֹדֵעַ שֶׁחֲבֵרוֹ נִשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר שֶׁלֹּא יַשְׁבִּיעֵהוּ, וְאֵינוֹ בְּחִלּוּל אֶלָּא הַנִּשְׁבָּע, לָזֶה אָמַר וְחִלַּלְתָּ לְשׁוֹן יָחִיד.