וַיִּקְרָא י״ט · י׳

וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

המשך מתנות העניים: אין לעולל את הכרם ואין ללקט את פרטו, ואת אלה יש להשאיר לעני ולגר. רש״י מבאר ש״לא תעולל״ פירושו שלא ליטול את העוללות שבכרם, אשכולות קטנים שאין להם כתף ונטף, ואילו ״פרט״ הם גרגרי ענבים הנושרים בשעת הבצירה. את חתימת הפסוק ״אני ה׳ אלהיכם״ מפרש רש״י שה׳ דיין הנפרע מן העובר, ואינו גובה מכם אלא נפש. אבן עזרא מוסיף שהעוללות הם האשכולות הקטנים, ומבאר שהעני הנזכר הוא מישראל והגר הוא הגר עמכם. גם כאן מודגשת חובת הנתינה לעניים ולגרים מיבול הכרם.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לא תעולל. לֹא תִטֹּל עוֹלֵלוֹת שֶׁבָּהּ, וְהֵן נִכָּרוֹת; אֵיזֶהוּ עוֹלֵלוֹת? כֹּל שֶׁאֵין לוֹ לֹא כָתֵף וְלֹא נָטֵף (ספרא):

ופרט כרמך. גַּרְגְּרֵי עֲנָבִים הַנּוֹשְׁרִים בִּשְׁעַת בְּצִירָה:

אני ה' אלהיכם. דַּיָּן לִפָּרַע; וְאֵינִי גוֹבֶה מִכֶּם אֶלָּא נְפָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר אַל תִּגְזָל דָּל וְגוֹ' כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְגוֹ' (משלי כ"ב):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְכַרְמָךְ לָא תְעַלֵל וְנִתְרָא דְכַרְמָךְ לָא תְלַקֵט לְעַנְיֵי וּלְגִיוֹרֵי תִּשְׁבּוֹק יָתְהוֹן אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

תעולל. תכרית העוללות הם הקטנים כמו עולל גם יקראו יונקות וזאת המלה כמו ושרשך מארץ חיים שטעמו יכרית השרש וכן מסעף פארה יכרות הסעיף:

ופרט. ידוע בדברי קבלה מגזרת הפורטים על פי הנבל:

לעני. ישראל:

ולגר. הגר אתכם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

לא תעולל - פאה משמע כדכתיב: עולל יעוללו כגפן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל