פסוק זה פותח את פרשת קדושים ומספר כי ה׳ פנה אל משה כדי למסור לו את המצוות שיבואו בהמשך. זהו נוסח פתיחה קבוע החוזר פעמים רבות בתורה, ובו ה׳ מדבר אל משה ומצווהו להעביר את דבריו אל בני ישראל. לפי הפשט אין כאן תוכן מיוחד מלבד ההקדמה למצוות הרבות של הפרשה, ותרגום אונקלוס מוסר אותו כפשוטו: ה׳ דיבר עם משה לאמור. חשיבות הפתיחה היא בכך שהיא מלמדת שכל הנאמר בהמשך נמסר מפי ה׳ אל משה ומשם אל העם כולו.