התורה אוסרת קרבה עם האם ועם אשת האב. רש״י מבאר ש״ערוות אביך״ אין פירושו כפשוטו אלא היא אשת אביך, שנלמד בגזרה שווה מן הכתוב במקום אחר, ו״ערוות אמך״ באה לרבות אם שאינה אשת אביו. אבן עזרא מבאר שהתורה פתחה מן האב, שהוא קודם לבן, וקבעה שאסורה כל מי שהיא ערוות אב ואם, והחל מן האם בראש. כך מונה התורה את הקרובות ביותר - האם ואשת האב - כראשונות ברשימת האיסורים. סדר זה מלמד על חומרת הפגיעה בקדושת קרובי המשפחה הראשונים במעלה, ומדגיש את שמירת מסגרת המשפחה.
ערות אביך. והחל מהאב שהוא קודם הבן ואמר שאסור הוא כל מי שהיא ערות אב ואם והנה היא האם בראש ואחר כך ערות אשת אב ואיננה אם ואחר כך האחות שהיא בת אביו או בת אם: