וַיִּקְרָא י״ח · כ״ג

וּבְכׇל־בְּהֵמָ֛ה לֹא־תִתֵּ֥ן שְׁכׇבְתְּךָ֖ לְטׇמְאָה־בָ֑הּ וְאִשָּׁ֗ה לֹֽא־תַעֲמֹ֞ד לִפְנֵ֧י בְהֵמָ֛ה לְרִבְעָ֖הּ תֶּ֥בֶל הֽוּא׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

התורה אוסרת קרבה אל בהמה, בין לאיש ובין לאישה, ומכנה זאת ״תבל״. רש״י מביא שני פירושים ל״תבל״: לשון קדש וערווה וניאוף, כלשון ״ואפי על תבליתם״, או לשון בלילה וערבוב של זרע אדם וזרע בהמה. אבן עזרא מבאר ש״לרבעה״ שב אל הבהמה, שכן האישה היא הנרבעת, ומזכיר שאנשי הדקדוק דנו בשורש המילה ״תבל״. אונקלוס מתרגם ״תבל הוא״. כך אוסרת התורה קשר עם בהמה כדבר המבלבל את סדרי הבריאה ומערב מין בשאינו מינו. הפסוק חותם את מעגל האיסורים שעניינם שמירת גבולות הטבע והמוסר, ומדגיש שקדושת האדם מחייבת הבחנה בינו לבין עולם החי.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

תבל הוא. לְשׁוֹן קָדֵשׁ וְעֶרְוָה וְנִאוּף, וְכֵן וְאַפִּי עַל תַּבְלִיתָם (ישעיהו י'); דָּבָר אַחֵר תֶּבֶל הוּא לְשׁוֹן בְּלִילָה וְעִרְבּוּב זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּבְכָל בְּעִירָא לָא תִתֵּן שְׁכֻבְתָּךְ לְאִסְתָּאָבָא בָהּ וְאִתְּתָא לָא תְקוּם קֳדָם בְּעִירָא לְמִשְׁלַט בָּהּ תִּבְלָא הוּא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ומלת שכבתך. כבר פירשתיה ויתכן להיותו שכבתך משכיבה כי עם השכיבה יקרה קרי וכמו שאמר באשת איש לטמאה בה כן אמר בבהמה:

ובכל בהמה. נקבה:

ולפני בהמה. זכר:

לרבעה. שב אל הבהמה כי האשה היא הנרבעת וזאת המלה מגזרת אדבעה:

תבל הוא. אנשי הדקדוק אמרו שזאת המלה מהכפל כמו תמס יהלוך והתי״ו נוסף ואמרו כי טעמה כמו השחתה ויש אומרים כי גם מבול ממנו וקרוב מגזרת בלל ה׳‎ שפת כל הארץ וזה הכלל אסר הכתוב כל מין שיוכל האדם להתייחד עמם אשת איש ונכריה ואשר לא יוליד כי מין לא יוליד כי אם ממינו וכמינו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

לרבעה מפיק ה״‎א ודפרשת קדושים לרבעה רפה.

תבל הוא בשורק יגיד עליו רעו שניהם בלשון זכר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל