וַיִּקְרָא י״ח · כ״ב

וְאֶ֨ת־זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה תּוֹעֵבָ֖ה הִֽוא׃

במילים פשוטות

התורה אוסרת משכב זכר ומכנה אותו ״תועבה״. אבן עזרא דן בלשון ״משכבי אישה״ שהיא לשון רבים, ומביא דעות שונות של קדמונים כיצד להבין את ריבוי הלשון. הוא מסיק שהנכון בעיניו הוא כפשט העניין. חזקוני מעיר על ניקוד המילה ״הִוא״ בחיריק, ומבאר ששני חלקי הפסוק מוסבים זה על זה. כך קובעת התורה איסור זה בלשון חמורה של תועבה, בתוך רשימת האיסורים שעניינם שמירת קדושת חיי המשפחה בישראל. המפרשים עוסקים בעיקר בדקדוק הלשון ובביאור הכתוב, ומכאן שהתורה מבקשת להציב גבול ברור המבחין בין הקדושה שהיא מבקשת מישראל לבין מנהגי העמים שסביבם.
מבוסס על אבן עזרא, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְעִם דְכוּרָא לָא תִשְׁכּוּב מִשְׁכְּבֵי אִתְּתָא תּוֹעֶבְתָּא הִיא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ואת זכר. אחר שמצאנו הן שכבתי אמש את אבי הנה אזהרה לשוכב ולנשכב ויאמר רב חננאל ז״ל כי יש מי שיחדש בגופו כצורת בשר אשה וזה לא יתכן בתולדה ויש אומרים אנדרוגינוס וכל הצער הזה בעבור היות משכבי אשה לשון רבים ודברי יחיד שני משכבים והנכון בעיני כי המצוה כפשוטה גם אנשי התושיה חייבו מיתה עליה והכתוב אחז דרך כבוד לאמר כמו לא תקרב ואחר שהזכר נברא לעשות והנקבה להעשות הזהיר הכתוב שלא תהפוך דברי השם ויש משכב להוציא הזרע על כן מלת משכבי לשון רבים. ואין ראוי להאריך:

והזכיר תועבה היא. כי הוא דבר נתעב לנפש קדושה אפי׳‎ לו בתולדה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

תועבה הוא בחירק יגיד עליו רעו שניהם לשון נקבה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל