אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וּבְאִתַּת חַבְרָךְ לָא תִתֵּן שְׁכֻבְתָּךְ לְזַרְעָא לְאִסְתָּאָבָא בָהּ
Onkelos Leviticus
וַיִּקְרָא י״ח · כ׳
וְאֶל־אֵ֙שֶׁת֙ עֲמִֽיתְךָ֔ לֹא־תִתֵּ֥ן שְׁכׇבְתְּךָ֖ לְזָ֑רַע לְטׇמְאָה־בָֽהּ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
התורה אוסרת קרבה אל אשת רעך, ״לטמאה בה״. אבן עזרא מבאר ש״אשת עמיתך״ בא להוציא את השבויה, ומזכיר דעה שהיא כבר הייתה אסורה. הוא מבאר בעניין ״לזרע״ שהמשגל נחלק לשלושה חלקים: לפריה ורביה בלא תאווה, להקלת מלאות הגוף, ולתאווה בלבד הנמשלת לתאוות הבהמה. אונקלוס מתרגם ״לטמאה בה״ - להיטמא בה. כך אוסרת התורה את הניאוף עם אשת איש, ומדגישה שהוא מטמא. איסור זה שונה מאיסורי הקרובים שקדמו לו, שכן עניינו נאמנות בנישואין וכבוד לקשר הזוגי של הזולת. הפסוק מלמד שקדושת המשפחה כוללת גם את שמירת מסגרת הנישואין של האחר.
מבוסס על אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12ואל אשת עמיתך. להוציא השבויה ויש אומרים כי כבר היתה אסורה ואשר גברה תאות יצרם על דעת לבם תעו בפירוש לזרע וידענו כי המשגל נחלק לג׳ חלקים האחד לפריה ורביה בלא תאוה והשני להקל מלאות הגוף והשלישי לתאוה הנמשלת לתאות הבהמה ואחר שאמר הכתוב לזרע שטעמו אפילו לזרע הנה היא אסורה אסור חמור ומזרעך לא תתן הבא אחריו לעד. והוסיף לטמאה בה כי לא ינקה כל הנוגע בה והוא טמא לעולם ובפרשה הזה לא אסר הנכרית כלל ואין טענה מהשבויה כי היא מתייהדת:
On Your Way