וַיִּקְרָא י״ז · ט״ז

וְאִם֙ לֹ֣א יְכַבֵּ֔ס וּבְשָׂר֖וֹ לֹ֣א יִרְחָ֑ץ וְנָשָׂ֖א עֲוֺנֽוֹ׃ {פ}

במילים פשוטות

התורה מסיימת ומזהירה שאם לא יכבס בגדיו ולא ירחץ את בשרו, ״ונשא עוונו״. רש״י מבאר שאם יאכל קודש או ייכנס למקדש בעודו טמא, חייב על טומאה זו ככל שאר הטומאות, ושעל אי רחיצת גופו הוא ענוש כרת ועל אי כיבוס בגדיו במלקות. אבן עזרא מבאר ש״ונשא עוונו״ פירושו תמיד, עד שיסלח לו ה׳ בעונש שיביא עליו. הוא מוסיף שפרשה זו נסמכה לפרשת העריות שבפרק הבא משום שבסופה מדובר על מעשה ארץ כנען. כך חותמת התורה את דיני הטומאה בהדגשה שההיטהרות היא חובה, ושהמזלזל בה נושא באחריות למעשיו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ונשא עונו. אִם יֹאכַל קֹדֶשׁ אוֹ יִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ חַיָּב עַל טֻמְאָה זוֹ כְּכָל שְׁאָר טֻמְאוֹת (ספרא):

ובשרו לא ירחץ ונשא עונו. עַל רְחִיצַת גּוּפוֹ עָנוּשׁ כָּרֵת וְעַל כִּבּוּס בְּגָדִים בְּמַלְקוּת (שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִם לָא יְצַבַּע וּבִסְרֵהּ לָא יַסְחֵי וִיקַבֵּל חוֹבֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ונשא עונו. תמיד והוא יסלח עונו בעונש שיביא השם עליו ובעבור שהזכיר דברי השעירים שהיו עושים במצרים נסמכה זו הפרשה והעריות על מעשה ארץ כנען כי כן מפורש בסוף:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ונשא עונו - אם יאכל קודש או נכנס למקדש.

מקור: ספריא · נחלת הכלל