וְנָתַ֧ן אַהֲרֹ֛ן עַל־שְׁנֵ֥י הַשְּׂעִירִ֖ם גֹּרָל֑וֹת גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ לַיהֹוָ֔ה וְגוֹרָ֥ל אֶחָ֖ד לַעֲזָאזֵֽל׃

ונתן אהרן על שני השעירם גרלות. מַעֲמִיד אֶחָד לְיָמִין וְאֶחָד לִשְׂמֹאל, וְנוֹתֵן שְׁתֵּי יָדָיו בַּקַּלְפִּי, וְנוֹטֵל גּוֹרָל בְּיָמִין וַחֲבֵרוֹ בִּשְׂמֹאל וְנוֹתֵן עֲלֵיהֶם, אֶת שֶׁכָּתוּב בּוֹ "לַשֵּׁם" הוּא לַשֵּׁם, וְאֶת שֶׁכָּתוּב בּוֹ "לַעֲזָאזֵל" מִשְׁתַּלֵּחַ לַעֲזָאזֵל (יומא ל"ט):

עזאזל. הוּא הַר עַז וְקָשֶׁה, צוּק גָּבוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר אֶרֶץ גְזֵרָה - חֲתוּכָה:

וְיִתֵּן אַהֲרֹן עַל תְּרֵין צְפִירִין עַדְבִין עַדְבָא חַד לִשְׁמָא דַיְיָ וְעַדְבָא חַד לַעֲזָאזֵל

גרלות. ידועים מדברי קבלת אבותינו. אמר הגאון כי עזאזל שם הר ונקרא כן בעבור שהוא תקיף כי טעם זכר השם כטעם הררי אל יקותיאל והגאון הלוי תפשו כי האל״ף במלת עזאזל הוא בין זי״ן לזי״ן ויש אומרים שהוא הר סמוך אל הר סיני והשם צוה להוליך השעיר ולהעלותו שם עד שישחט ואחר כן היו מוליכים אותו בבית המקדש להר אחר והעד שאמר ויעש אהרן וכן בחג שבועות לפי דעתי כאשר אפרש במקומו ויש אומרים כי עבודת בית שני לא היתה כראשון כי היה הכהן מחוסר בגדים ואין כפרת וזה המפרש אמר כי השעיר ישלח במדבר כי כן כתוב ושלח את השעיר במדבר וטעמו כטעם צפור המטהר מהצרעת שהוא על פני השדה מקום שאין שם ישוב והעד אל ארץ גזרה ואנחנו השיבונו כי השעיר ישלחו במדבר כאשר הוא כתוב וירדוף אחריו עד שיברח ויעל אל הצור על כן אמרו חז״ל ודוחפו ואמר רב שמואל אף על פי שכתוב בשעיר החטאת שהוא לשם גם השעיר המשתלח הוא לשם ואין צריך כי המשלח איננו קרבן כי לא ישחט ואם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל תדע סודו וסוד שמו כי יש לו חברים במקרא ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש תדענו:

וגורל אחד לעזאזל היינו סמאל וכדי שלא יבטל קרבנם נותנים לו שחד ברייתא דרבי אליעזר.

גּוֹרָל אֶחָד לַה׳ וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁשְְּׂנֵי שְׂעִירִים אֵלּוּ דּוֹמִים מַמָּשׁ לִשְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב לְיִצְחָק וְעָשָׂה אֶת הָאֶחָד מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַב הַחוֹמֶר, וְזֶה חֶלְקוֹ שֶׁל סַמָּאֵ״ל שֶׁנִּתַּן לוֹ שׁוֹחַד כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל יַעֲקֹב הַבְּרָכוֹת עַל חֶלְקוֹ מִצַּד הַגְּדִי הַשֵּׁנִי שֶׁעָשָׂה פֶּסַח לַה׳ כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (פרקי דר״א לב) כִּי בוֹ בַּיּוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח הָיָה, אָמַר יִצְחָק: בְּנִי, אוֹצְרוֹת טְלָלִים נִפְתָּחִין הַיּוֹם כוּ׳ כָּךְ לְדוֹרוֹת בִּשְׁנֵי שְׂעִירִים אֵלּוּ נִתַּן לְסַמָּאֵ״ל חֶלְקוֹ כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל יַעֲקֹב חֶלְקוֹ מִן הַגּוֹרָל אֲשֶׁר לַה׳. וְכֵן סְמָכָם הַמִּדְרָשׁ (בר״ר סה יד) הָאוֹמֵר ״גְּדָיֵי עִזִּים טוֹבִים״, טוֹבִים לְךָ - שֶׁעַל יָדָם תְּקַבֵּל הַבְּרָכוֹת, וְטוֹבִים לְבָנֶיךָ - שֶׁעַל יְדֵיהֶם מִתְכַּפְּרִים בְּיוֹם כִּפּוּרִים.