התחילו ללמודויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא. שֶׁלֹּא יָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ בָנָיו:
ולא ימות. שֶׁאִם בָּא הוּא מֵת (ספרא):
כי בענן אראה. כִּי תָמִיד אֲנִי נִרְאֶה שָׁם עִם עַמּוּד עֲנָנִי, וּלְפִי שֶׁגִּלּוּי שְׁכִינָתִי שָׁם, יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַרְגִּיל לָבֹא, זֶהוּ פְשׁוּטוֹ; וּמִדְרָשׁוֹ: לֹא יָבֹא כִּי אִם בַּעֲנַן הַקְּטֹרֶת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים (יומא נ"ג):
וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה מַלֵל עִם אַהֲרֹן אָחוּךְ וְלָא יְהֵי עָלֵל בְּכָל עִדָן לְקוּדְשָׁא מִגָיו לְפָרֻכְתָּא לָקֳדָם כַּפֻּרְתָּא דִי עַל אֲרוֹנָא וְלָא יְמוּת אֲרֵי בַּעֲנָנָא אֲנָא מִתְגְלִי עַל בֵּית כַּפֻּרְתָּא
אל הקדש. כנגד אהל מועד:
כי בענן. הטעם שלא יכנס כי אם בקטרת שיעשה ענן ולא יראה הכבוד פן ימות. והנה טעמו לא אהיה נראה אליו כי אם בענן ויש אומרים כי פירוש כי בענן בעבור כי אני דר בענן על הכפורת כטעם ה׳ אמר לשכון בערפל:
כי בענן אראה על הכפרת - לפי פשוטו שהרי מתוך עמוד הענן אני נראה כל שעה על הכפורת, כדכתיב: ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים - ואם יראה הכהן ימות. לפיכך כשנכנס ביום הכיפורים צוהו הקב"ה להקטיר קטורת בפנים תחילה להחשיך את הבית בענן הקטורת ואח"כ יביא דם הפר ודם השעיר.
ויאמר ה׳ אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקודש וגו׳ פרשה זו אע״פ שהיא של יוה״כ בו ביום שהוקם המשכן נאמרה ומפני שבאותו יום מתו שני בני אהרן בשביל ביאה שלא לצורך נאמרה באותו יום אותה אזהרה לאהרן ואל יבא בכל עת. ומה שהפסיק הכתוב מפרשת שמיני ששם מזכיר מיתת שני בני אהרן וקבעה אחר פרשת כל הטמאים לפי שכשגמר פרשת כל הטמאים עדיין לא פירש אם יכנסו למקדש בין שוגגים בין מזידים מה היא כפרתם ומה היא טהרת המקדש לפיכך פרט לך כאן וכפר על הקודש. בקרבתם לפני ה׳ על מזבח הזהב שלא כדת.
אל פני הכפרת אשר על הארן מה ת״ל אשר על הארון לפי שנאמר בפרכת וסכות על הארון יכול יהא פרכת כסוי על הארון ת״ל אל פני הכפרת אשר על הארון הכפרת כסוי לארון ואין פרכת כסוי לארון, ולא ימות עונש שמענו אזהרה מניין ת״ל כי בענן אראה. כי בענן אראה עליו נאמר, ה׳ אמר לשכון בערפל.
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ. מָה רָאָה לְהַזְכִּיר כָּאן הָאַחֲוָה, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ שֶׁאַל יִסְמֹךְ אַהֲרֹן עַל הָאַחֲוָה לוֹמַר שֶׁלֹּא יָמוּת בְּבוֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ בִּזְכוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה אָחִיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נֶאֱכַל חֲצִי בְשָׂרוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת בְּהַעֲלוֹתְךָ (יב יב) עַל פָּסוּק ״וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ״, עַל כֵּן אָמַר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָחִיךָ מִכָּל מָקוֹם אַל יִסְמֹךְ עַל זֶה כְּלוּם. אוֹ אָמַר מֵאַחַר שֶׁאָחִיךָ הוּא וְאִם יָמוּת דּוֹמֶה כְּאִלּוּ נֶאֱכַל חֲצִי בְשָׂרְךָ, עַל כֵּן עָלֶיךָ מוּטָל בְּיוֹתֵר לְהַזְהִירוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף עַל פִּי שֶׁאָחִיךָ הוּא בִּנְבוּאָה, וּכְתִיב בְּמַתַּן תּוֹרָה ״וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן״ (שמות יט כד) וְיָבֹא לַחֲשׁוֹב, כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לְמֹשֶׁה לִכָּנֵס בְּכָל עֵת כִּי בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא (במדבר יב ז), כְּנֶאֱמַן הַבַּיִת הַנִּכְנָס לְבֵית אֲדוֹנָיו כָּל עֵת שֶׁיִּרְצֶה, כָּךְ יִכָּנֵס גַּם הוּא, עַל כֵּן אַתָּה צָרִיךְ לְהַזְהִירוֹ בְּיוֹתֵר.
וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ. לְשׁוֹן ״בְּכָל עֵת״ אֵינוֹ מְדֻקְדָּק, כִּי מַשְׁמָע בְּכָל עֵת לֹא יָבֹא אֲבָל לִפְרָקִים יָבֹא, וְהָאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ בָּא כִּי אִם פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁטַּעַם אִסּוּר בִּיאָתוֹ שָׁמָּה תָּלוּי בְּחַטַּאת הָעָם, כִּי עֲוֹנוֹתֵיהֶם מַבְדִּילִין בֵּינָם לְבֵין אֱלֹהֵיהֶם, וְקִלְקוּלָם מוֹנֵעַ גַּם בִּיאַת הַכֹּהֵן, כִּי אַשְׁמַת הָעָם תְּלוּיָה בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כח א): ״וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, הוֹרָה שֶׁלֹּא זָכָה לִקְרִיבָה זוֹ כִּי אִם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל אֵינָן זוֹכִין גַּם הַכֹּהֵן הַתָּלוּי בָּהֶם אֵינוֹ זוֹכֶה לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, כִּי אִם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ בַּיּוֹם הַהוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁהֵם לְמַעְלָה מִן הַזְּמַן וְאֵין הַזְּמַן שׁוֹלֵט בָּהֶם, עַל כֵּן דּוֹמֶה יוֹם קָדוֹשׁ זֶה כְּאִלּוּ אֵינוֹ מִכְּלַל הָעֵת וְהַזְּמַן, כִּי כָל יְמוֹת הַשָּׁנָה בִּכְלַל הָעֵת, דְּהַיְנוּ הַזְּמַן, חוּץ מִיּוֹם זֶה.
וְרֶמֶז לַדָּבָר, הַשָּׂטָן עוֹלֶה שס״ד וִימוֹת הַחַמָּה בְּמִסְפָּר שס״ה, לְהוֹרוֹת שֶׁבְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁהַשָּׂטָן וְהַיֵּצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בַּבְּרִיּוֹת כֻּלָּם בִּכְלַל הָעֵת חוּץ מִיּוֹם זֶה שֶׁאֵין לַשָּׂטָן מֶמְשָׁלָה בּוֹ, עַל כֵּן אֵינוֹ בִּכְלַל הָעֵת שֶׁל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה אֶלָּא הוּא עוֹמֵד בְּעַצְמוֹ נִבְדָּל מִכָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. וּכְשֶׁאָמַר ״וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת״ רָמַז שֶׁלֹּא יָבֹא כְּלָל בְּשׁוּם יוֹם שֶׁהוּא בִּכְלַל הָעֵת כִּי אִם בְּיוֹם שֶׁאֵינוֹ בִּכְלַל הָעֵת, וְהוּא בְּיוֹם מְחִילָה וּסְלִיחָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ בּוֹ לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁאֵינָם נוֹפְלִים תַּחַת הָעֵת, וְאֵינוֹ בִּכְלַל יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁהַשָּׂטָן הַמַּחֲטִיא מוֹשֵׁל בָּהֶם, וְעַל כֵּן אֵין דִּין שֶׁשְּׁלוּחָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל יָבֹא לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה. וְנָתַן טַעַם לַדָּבָר: ״כִּי בֶעָנָן אֵרָאֶה״, רוֹצֶה לוֹמַר אִלּוּ הָיָה שָׁם גִּלּוּי שְׁכִינָתִי לְהֶדְיָא לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לִמְנוֹעַ מִמֶּנּוּ הַבִּיאָה שָׁמָּה, כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי (שם לג כ) אַךְ מֵאַחַר שֶׁשְּׁכִינָתִי בֶּעָנָן יָכוֹל הוּא לִרְאוֹת כְּבוֹדִי, כִּי הֶעָנָן סִבָּה לִרְאִיָּה זוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה״, וְעַל כֵּן אֲנִי צָרִיךְ לִמְנוֹעַ מִמֶּנּוּ הָרְאִיָּה בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּגְּלִים בּוֹ עֲבֵרוֹת.
וַיֹּאמֶר ה׳. טַעַם לְשׁוֹן אֲמִירָה, לְצַד שֶׁהָאַזְהָרָה בָּאָה בְּתוֹקֶף, שֶׁאִם יָבוֹא יָמוּת, כְּמוֹ שֶׁדָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה (תורת כהנים כאן). לָזֶה הוֹדִיעוֹ כִּי אֵין זֶה אֶלָּא חִבָּה יְתֵרָה כְּדֶרֶךְ הָרוֹפֵא שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל לְזָרֵז הַחוֹלֶה לְבַל יָמוּת, וּכְדִמְיוֹן רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בִּלְשׁוֹן אֲמִירָה.
אוֹ יִרְצֶה כִּי ה׳ גִּדֵּל וְרוֹמֵם אֶת מֹשֶׁה, שֶׁגַּם דִּבּוּר הַנּוֹגֵעַ לְאַהֲרֹן לְבַדּוֹ לֹא דִּבֵּר ה׳ עִם אַהֲרֹן אֶלָּא עִם מֹשֶׁה, וְהוּא אָמְרוֹ וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה עַל דֶּרֶךְ ״וַה׳ הֶאֱמִירְךָ״ (דברים כו:יח). וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יד:כא; ריש תורת כהנים) שֶׁאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן״ הַכַּוָּנָה בּוֹ לְמֹשֶׁה שֶׁיֹּאמַר לְאַהֲרֹן, וְזֶה לְךָ הָאוֹת שֶׁאֲפִלּוּ מִצְוַת אַהֲרֹן לֹא נֶאֶמְרָה לְאַהֲרֹן, וְאִם הָיָה ה׳ מְדַבֵּר עִם אַהֲרֹן לֹא הָיָה צָרִיךְ לְצַוּוֹתוֹ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ.
וְאַל יָבֹא - אָמַר וָא״ו בִּתְחִלַּת דִּבּוּר, מִלְּבַד מַה שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, נִרְאֶה עוֹד לוֹמַר כִּי לְצַד שֶׁקָּדַם מֹשֶׁה וְאָמַר לְאַהֲרֹן בְּיוֹם רִאשׁוֹן לִמְשִׁיחָתוֹ (ויקרא ט:ז) ״קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה״ וְגוֹ׳, מַשְׁמָעוּת הַדְּבָרִים יַגִּידוּ כִּי לַמִּזְבֵּחַ יִקְרַב וְלֹא לִפְנִים מִן הַמִּזְבֵּחַ, וְאָמְרוּ מְאוֹרֵי עוֹלָם שֶׁהֵם רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים מא:) כִּי לָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה, וּמֵעַתָּה הֲרֵי קָדַם לוֹ עַל הַכְּנִיסָה עֲשֵׂה, לָזֶה הוֹסִיף כָּאן לָאו עַל הַדָּבָר וְאָמַר וְאַל יָבֹא.
בְּכָל עֵת - אֲבָל יֵשׁ עֵת שֶׁיָּבֹא בָּהּ, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ ״בְּזֹאת יָבֹא״ וְגוֹ׳ אַחַת בַּשָּׁנָה. וְטַעַם שֶׁהִקְדִּים וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת קוֹדֶם מִצְוַת בִּיאָתוֹ אַחַת בַּשָּׁנָה, לוֹמַר אִם לֹא יָבֹא בְּכָל עֵת אָז יִזְכֶּה לָבֹא בָּעֵת הַהִיא אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, וְאִם יָבֹא בְּעֵת אַחֵר לֹא יָבֹא בְּכָל עֵת אֲפִלּוּ בְּעֵת הָרִשְׁיוֹן. וְדִקְדֵּק לוֹמַר בְּכָל עֵת, דָּרְשׁוּ רַזַ״ל (תורת כהנים) שֶׁבָּא לֶאֱסוֹר אֲפִלּוּ בְּיוֹם כִּפּוּר עַצְמוֹ לֹא יִכָּנֵס אֶלָּא לַדְּבָרִים הָרְשׁוּמִים בִּכְתָב אֱמֶת לְהַקְטִיר וּלְהַזּוֹת. וּלְדֶרֶךְ זֶה הִרְוַחְנוּ דִּקְדּוּק נָכוֹן אַחֵר בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו שֶׁל וְאַל יָבֹא, לוֹמַר מִלְּבַד אַזְהָרַת יְמוֹת הַשָּׁנָה עוֹד מוֹסִיף לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ בְּיוֹם כִּפּוּר עַצְמוֹ לֹא יָבֹא. וְאַזְהָרַת שְׁאָר יָמִים דָּרְשׁוּ זַ״ל (תורת כהנים) מֵהַפָּסוּק עַצְמוֹ שֶׁאָמַר ״אֶל הַקֹּדֶשׁ״ וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״ וּמוּבָן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יְצַוֶּה עָלָיו. וְאַל יִקְשֶׁה בְּעֵינֶיךָ הַקְדָּמַת הַוָּא״ו, כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַכָּתוּב, וּבִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים הֶאֱרַכְתִּי בְּהוֹכָחַת הַדְּבָרִים.
כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה. פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁקָּדַם הַכָּתוּב וְאָמַר (ויקרא ט:כג) ״וַיֵּרָא כְבוֹד ה׳״, הוֹדִיעַ כִּי לֹא בְּחִינָה זוֹ לְבַד הִיא הַנִּמְצֵאת בִּפְנִים, אֶלָּא בְּחִינָה גְּדוֹלָה אוֹר עֶלְיוֹן, כִּי גָבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ שׁוֹמֵר, וְהוּא אָמְרוֹ אֵרָאֶה עַל הַכַּפּוֹרֶת.