וְכׇל־אָדָ֞ם לֹא־יִהְיֶ֣ה ׀ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד בְּבֹא֛וֹ לְכַפֵּ֥ר בַּקֹּ֖דֶשׁ עַד־צֵאת֑וֹ וְכִפֶּ֤ר בַּעֲדוֹ֙ וּבְעַ֣ד בֵּית֔וֹ וּבְעַ֖ד כׇּל־קְהַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃

כל אדם לא יהיה באהל מועד בבוא הכהן לכפר בקודש עד צאתו, וכיפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל. אבן עזרא מבאר ש״וכל אדם״ מוסב אף על הכהנים, ״לכפר בקדש״ פירושו בפנים, ״וכפר בעדו ובעד ביתו״ בפר חטאתו, ״ובעד כל קהל ישראל״ בשעיר חטאתם. חזקוני מוסיף שאף הכהנים אינם באים לאהל מועד באותה שעה שמא תארע להם טומאה בעודם שם, ואין הכהן מכפר על טומאה שאירעה בו ביום. הפסוק מלמד שעבודת הכפרה בקודש נעשית ביחידות מוחלטת - הכהן הגדול לבדו, ללא נוכחות איש אחר.