כׇּל־הַמִּשְׁכָּ֞ב אֲשֶׁר־תִּשְׁכַּ֤ב עָלָיו֙ כׇּל־יְמֵ֣י זוֹבָ֔הּ כְּמִשְׁכַּ֥ב נִדָּתָ֖הּ יִֽהְיֶה־לָּ֑הּ וְכׇֽל־הַכְּלִי֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּשֵׁ֣ב עָלָ֔יו טָמֵ֣א יִהְיֶ֔ה כְּטֻמְאַ֖ת נִדָּתָֽהּ׃

כל המשכב אשר תשכב עליו הזבה כל ימי זובה יהיה לה כמשכב נידתה, וכל הכלי אשר תשב עליו טמא יהיה כטומאת נידתה. תרגום אונקלוס מבהיר שכל משכב שתשכב עליו בכל ימי זובה יהיה כמשכב נידתה, וכל כלי שתשב עליו טמא כטומאת נידתה. הפסוק משווה את דין משכבה ומושבה של הזבה לדין משכבה ומושבה של הנדה: שניהם נעשים אב הטומאה. כשם שטומאת הזבה עצמה כטומאת הנדה, כך גם הכלים שעליהם היא שוכבת ויושבת מטמאים באותה מידה, ומחייבים את הנוגע בהם בטהרה.