וַיִּקְרָא ט״ו · י״ח

ורחצו במים. גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא שֶׁתִּטְמָא הָאִשָּׁה בְּבִיאָה; וְאֵין הַטַּעַם מִשּׁוּם נוֹגֵעַ בְּשִׁכְבַת זֶרַע, שֶׁהֲרֵי מַגַּע בֵּית הַסְּתָרִים הוּא (נדה מ"א:):

וְאִתְּתָא דִי יִשְׁכּוּב גְבַר יָתָהּ שִׁכְבַת זַרְעָא וְיַסְחוּן בְּמַיָא וְיִסְאֲבוּן עַד רַמְשָׁא

אשר ישכב איש אתה שכבת זרע פרט למערה.

ורחצו במים הקיש רחיצתו לרחיצתה מה רחיצתה פרט לבית הסתרים אף רחיצתו כן.

וְרָחֲצוּ בַמַּיִם. טַעַם זִכְרוֹן רְחִיצָתוֹ, אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים) לְהַשְׁווֹת לָהּ מִשְׁפַּט רְחִיצָתָהּ לְכָל הַתְּנָאִים הָרְמוּזִים בְּדִין רְחִיצָתוֹ. וְאִם תֹּאמַר אִם לָזֶה נִתְכַּוֵּן הַפָּסוּק לֹא הָיָה צָרִיךְ, וְהָיִינוּ לוֹמְדִים כֵּן מֵאָמְרוֹ ״וְאִשָּׁה״ בְּתוֹסֶפֶת ו׳ מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, לְהַשְׁווֹת מִשְׁפַּט שְׁנֵיהֶם וְלִתֵּן אֶת הָאָמוּר הָעֶלְיוֹן בַּתַּחְתּוֹן, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא כָּל אוֹתָם דִּינִים שֶׁכָּתוּב בָּהֶם וָא״ו בִּתְחִלָּה. וּלְפִי מַה שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וָא״ו ״וְאִשָּׁה״ לְרַבּוֹת קְטַנָּה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, לְפִי זֶה אִם לֹא אָמַר ״וְרָחֲצוּ״ הָיִינוּ דּוֹרְשִׁים הַוָּא״ו לְמִשְׁפְּטֵי הָרְחִיצָה וְלֹא יָדְעִינָן טוּמְאָה קְטַנָּה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד.

וְזוּלַת דִּבְרֵיהֶם הָיָה נִרְאֶה לוֹמַר לְפִי מַה שֶׁאָמְרוּ (בתורת כהנים) בְּפָסוּק ״אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע״ - עַד שֶׁתֵּצֵא טֻמְאָתוֹ חוּץ לִבְשָׂרוֹ, אֲבָל אִם לֹא יָצְתָה הֲגַם שֶׁהִרְגִּישׁ אוֹחֵז בָּאַמָּה וּבוֹלֵעַ הַתְּרוּמָה, מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאִשָּׁה שֶׁטְּמֵאָה אֲפִלּוּ בְּנוֹגַעַת שִׁכְבַת זֶרַע בְּמִסְתָּרֶיהָ. לָזֶה אָמַר ״וְרָחֲצוּ״ לוֹמַר שֶׁאֵין מַשְׁוֶה שְׁנֵיהֶם אֶלָּא בִּרְחִיצָה, לֹא בְּמִשְׁפַּט הַטֻּמְאָה. וּמֵעַתָּה אָנוּ מְפָרְשִׁים אָמְרוֹ ״וְאִשָּׁה״ בְּוָא״ו, כִּי גַּם הָאִשָּׁה לִפְעָמִים יֵשׁ בָּהּ מִשְׁפָּט שָׁוֶה לָאִישׁ שֶׁאֵינָהּ טְמֵאָה בְּמִסְתָּרֶיהָ לְרַבָּנָן אִם בָּא עָלֶיהָ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, וּלְרַבִּי יְהוּדָה בִּיאָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל כַּלָּה (בתורת כהנים כאן, יבמות לד:), וְדִיְּקוּ לָהּ מִתֵּבַת ״אוֹתָהּ״. וּמֵעַתָּה אִם לֹא אָמַר ״וְרָחֲצוּ״ וְהָיִיתִי בָּא לָדוּן מִשְׁפְּטֵי הָרְחִיצָה שֶׁבָּאִישׁ לָאִשָּׁה מִוָּא״ו ״וְאִשָּׁה״, הָיִיתִי דָּן נַמִּי שֶׁמְּטַמֵּא בָּאִישׁ אֲפִלּוּ לֹא יָצְתָה שִׁכְבַת זֶרַע חוּץ, וְיִגְמֹר מֵהָאִשָּׁה. וְהָיִיתִי מְפָרֵשׁ אָמְרוֹ ״תֵּצֵא״ כִּי עֲקִירָתָהּ מִמְּקוֹמוֹ נִקְרֵאת יְצִיאָה, אוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ כִּי ״תֵּצֵא״ לֶעָתִיד, פֵּרוּשׁ כָּל שֶׁרְאוּיָה לָצֵאת הֲגַם שֶׁלֹּא יָצְתָה טָמֵא, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בָּאִשָּׁה. לָזֶה אָמַר ״וְרָחֲצוּ״ לְגַלּוֹת לְךָ שֶׁלֹּא נִתְּקוֹ בְּוָא״ו שֶׁל ״וְאִשָּׁה״ לִתֵּן הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה. וְאִם הָיָה אוֹמֵר ״וְרָחֲצוּ״ בְּלֹא וָא״ו ״וְאִשָּׁה״, הֲגַם דְּאִיכָּא תֵּבַת ״אוֹתָהּ״ שֶׁמִּמֶּנָּה דּוֹרְשִׁים מִעוּט לְמָר שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ וּלְמָר הַכַּלָּה, אָז לֹא הָיִינוּ דּוֹרְשִׁים תֵּבַת ״אוֹתָהּ״ בְּדֶרֶךְ זֶה, וְהָיִינוּ דּוֹרְשִׁים ״אוֹתָהּ״ לִדְרָשָׁה אַחֶרֶת אַחַר שֶׁנִּתְגַּלָּה לָנוּ בְּפֵרוּשׁ בַּפָּסוּק שֶׁמְּטַמֵּא בֵּית סְתִירָה, מַה לִּי כַּלָּה מַה לִּי וְכוּ׳. וְאַדְרַבָּה הָיָה מָקוֹם לוֹמַר ״אוֹתָהּ״ לְרַבּוֹת כָּל סְתָרֶיהָ, אֲבָל מֵאָמְרוֹ ״וְאִשָּׁה״ בְּוָא״ו הִשְׁוָה אוֹתָם הַכָּתוּב לִשְׁאָר טֻמְאַת סְתָרִים דְּלֹא מְטַמְּאִים. וּלְפִי מַה שֶׁדָּרְשׁוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים ״וְאִשָּׁה״ לְרַבּוֹת בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, גִּלּוּ דַּעְתָּם שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁתֵּבַת ״אוֹתָהּ״ מְיֻחֶדֶת הִיא לְדָרְשָׁהּ לְמִעוּט וְלֹא לְרַבּוֹת, וְלָזֶה נִשְׁאֶרֶת וָא״ו ״וְאִשָּׁה״ מְיֻתֶּרֶת וְדָרְשׁוּ לְבַת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד.