וְנָתַ֣ץ אֶת־הַבַּ֗יִת אֶת־אֲבָנָיו֙ וְאֶת־עֵצָ֔יו וְאֵ֖ת כׇּל־עֲפַ֣ר הַבָּ֑יִת וְהוֹצִיא֙ אֶל־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃

נותצים את הבית - אבניו, עציו וכל עפר הבית - ומוציאים אל מחוץ לעיר אל מקום טמא. אבן עזרא מבאר שהנתיצה נעשית בציווי, וכן ההוצאה, ומעיר שהקרוב לפשט הוא שהבית היה מוסגר שבעת ימים, אלא שהכתוב אחז דרך קצרה ולא פירט זאת במפורש כאן. הראיה לכך היא מן הפסוק הבא ״והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו״. נתיצת הבית הנגוע סופית היא הפתרון האחרון, כאשר כל ניסיונות התיקון - חליצת אבנים, הקצעה וטיחה - נכשלו והנגע חזר.