וְאִם־דַּ֣ל ה֗וּא וְאֵ֣ין יָדוֹ֮ מַשֶּׂ֒גֶת֒ וְ֠לָקַ֠ח כֶּ֣בֶשׂ אֶחָ֥ד אָשָׁ֛ם לִתְנוּפָ֖ה לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו וְעִשָּׂר֨וֹן סֹ֜לֶת אֶחָ֨ד בָּל֥וּל בַּשֶּׁ֛מֶן לְמִנְחָ֖ה וְלֹ֥ג שָֽׁמֶן׃

ועשרון סלת אחד. לְכֶבֶשׂ זֶה שֶׁהוּא אֶחָד, יָבִיא עִשָּׂרוֹן אֶחָד לִנְסָכָיו:

ולג שמן. לָתֵת מִמֶּנּוּ עַל הַבְּהוֹנוֹת; וְשֶׁמֶן שֶׁל נִסְכֵּי הַמִּנְחָה לֹא הֻזְקַק הַכָּתוּב לְפָרֵשׁ:

וְאִם מִסְכֵּן הוּא וְלֵית יְדֵהּ מַדְבְּקָא וְיִסַּב אִמַר חַד אֲשָׁמָא לַאֲרָמָא לְכַפָּרָא עֲלוֹהִי וְעִסְרוֹנָא סֻלְתָּא חַד דְפִיל בִּמְשַּׁח לְמִנְחָא וְלֻגָא דְמִשְׁחָא

דל. יש בגוף כמו דלות ורעות אשרי משכיל אל דל ככה דל בן המלך ויש דל שאין לו ממון:

ואם דל הוא ואין ידו משגת לפי שמצינו דלות בגוף כמו דלות ורעות משכיל אל דל מדוע אתה ככה דל לכך פרט לך כאן, ואין ידו משגת לומר לך דל זה הוא שאין לו ממון.

וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל? וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק בַּתְרָא דִּכְרֵתוֹת (כז:) וְזֶה לְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה: הִפְרִישׁ לְכִשְׂבָּה אוֹ לִשְׂעִירָה, הֶעֱנִי יָבִיא עוֹף וְכוּ׳, עַד כָּאן. וּבַגְּמָרָא (שם) לָמְדוּ הַדָּבָר מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּקָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד ״מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא״, מַשְׁמַע מִמִּקְצָת הַדָּבָר שֶׁהִפְרִישׁ לְחַטָּאתוֹ, עַד כָּאן. וְהִנֵּה דְּרָשָׁה זוֹ יֶשְׁנָהּ בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּדַלֵּי דַלּוּת, כִּי שָׁם הִזְכִּיר הַכָּתוּב ״מֵחַטָּאתוֹ״ שֶׁמִּמֶּנָּה דָּרְשׁוּ. אֲבָל מְצוֹרָע יֵשׁ לְבַעַל הַדִּין לַחְלוֹק וְלוֹמַר: כְּשֵׁם שֶׁלֹּא מָצִינוּ בּוֹ שֶׁיּוּכַל לְהָבִיא קָרְבַּן דַּלֵּי דַלּוּת וְהֶחְמִיר בּוֹ הַכָּתוּב, גַּם נַחְמִיר בּוֹ אִם הִפְרִישׁ כֶּבֶשׂ וְכִשְׂבָּה לְחַטָּאתוֹ וְעוֹלָתוֹ וְהֻצְרַךְ לָהֶם, שֶׁלֹּא יָבִיא מִקְצָת הַדָּבָר שֶׁהִפְרִישׁ לְחַטָּאתוֹ לְהָבִיא בִּמְקוֹמָן שְׁתֵּי תוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת, שֶׁהֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה דַּל וְהִפְרִישׁ מֵעוֹשֶׁר, אִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת יָכוֹל הוּא לְהוֹצִיא הַמָּעוֹת הַמֻּפְרָשִׁים לְחֻלִּין וְיָבִיא כַּפָּרַת הַשָּׂגַת יָד. וְתִמְצָא שֶׁלֹּא חִלְּקוּ רַזַ״ל בֵּין עוֹלֶה וְיוֹרֵד שֶׁל מְצוֹרָע לְעוֹלֶה וְיוֹרֵד שֶׁל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְכוּ׳ וּשְׁבוּעַת בִּטּוּי וְכוּ׳.

אוֹ יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּסוֹף כְּרֵתוֹת (כריתות כח.) בְּאוֹתָהּ שֶׁהֵבֵאתִי בְּסָמוּךְ, וְזֶה לְשׁוֹנָם: הִפְרִישׁ לַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה וְהֶעֱשִׁיר יָבִיא עוֹף, הֶעֱשִׁיר יָבִיא כִּשְׂבָּה, עַד כָּאן, וְאָמְרוּ שָׁם שֶׁדָּרְשׁוּ כֵן מִדִּכְתִיב ״עַל חַטָּאתוֹ״. וְכָאן רָמַז הַדָּבָר בְּאָמְרוֹ דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ וְעוֹדֶנּוּ אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת, אֲבָל אִם הִשִּׂיגָה יָדוֹ הֲגַם שֶׁהִפְרִישׁ בִּהְיוֹתוֹ דַּל יָבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר, וּשְׁנֵי דְרָכִים אֵלּוּ יוּסְבְּלוּ יַחַד בְּמַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, וְעוֹדֶנּוּ אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת בֵּין לְחוּמְרָא בֵּין לְקוּלָא כַּנִּזְכָּר.

וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ, וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״דַּל הוּא״ - שׁוֹמֵעַ אֲנִי דַּל מִמַּה שֶׁהָיָה בֶּן מֵאָה מָנֶה וְנַעֲשָׂה בֶּן חֲמִשִּׁים, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְאֵין יָדוֹ״ וְגוֹ׳, אוֹ ״וְאֵין יָדוֹ״ וְגוֹ׳ - יֵשׁ לוֹ וְאֵין מוֹצֵא לִקַּח, תַּלְמוּד לוֹמַר ״דַּל״ עַד כָּאן. וְצָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת ״וְאֵין מוֹצֵא״, אִם אֵין מוֹצֵא כָּל עִקָּר כְּמוֹ שֶׁהָיוּ בַּיָּמִים שֶׁהָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם בַּמָּצוֹר, וַדַּאי שֶׁמֵּבִיא קָרְבַּן עָנִי, וַהֲרֵי הוּא כְּחַסְרֵי מָמוֹן, כִּי מַה לִּי אֵין לוֹ מָמוֹן אוֹ יֵשׁ לוֹ וְאֵינוֹ שָׁוֶה כְּלוּם בְּעֵרֶךְ הַקָּרְבָּן כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מַשִּׂיגוֹ בְּמָמוֹן, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁכַּוָּנַת הַתַּנָּא הִיא שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה בְּקִנְיָן הָרָגִיל וְצָרִיךְ הוּא לְהַפְלִיג קְנִיָּתָהּ בְּמָמוֹן רַב.

וְנִרְאֶה שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב אֶלָּא אִם בְּשִׁעוּר שֶׁלֹּא יִהְיֶה הוּא חָסֵר לְמַה שֶׁצָּרִיךְ לְעַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ יָרַד אָנוּ אוֹמְרִים שֶׁיָּבִיא קָרְבַּן עָנִי וְיִחְיֶה מֵהַנִּשְׁאָר. וּפֵרוּשׁ זֶה שֶׁל דִּבְרֵי רַזַ״ל אֵינוֹ סוֹתֵר דְּבָרֵינוּ, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים. וְתֵדַע שֶׁאִם לֹא הָיְתָה כַּוָּנַת הַתּוֹרָה בְּכֶפֶל הַדָּבָר אֶלָּא לוֹמַר דִּבְרֵי רַזַ״ל הָיָה לוֹ לִכְתֹּב ״וְאִם לֹא תַגִּיעַ יָדוֹ דֵּי שֶׂה וְכִשְׂבָּה וְהֵבִיא״ וְגוֹ׳ כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּקָרְבַּן טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְהַשְּׁבוּעוֹת (ויקרא ה:ז), אֶלָּא נִתְכַּוֵּן גַּם כֵּן לְמַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ:

וּמַה שֶׁדָּרְשׁוּ עוֹד בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים בְּפָרָשָׁה זוֹ (ויקרא רבה יד:ל-לא) בִּשְׁלֹשָׁה מִקְרָאוֹת הַמְיֻתָּרִים בְּהַשָּׂגַת יָד, וְהֵם אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, מֵאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, אֵת אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, וּדְרָשׁוּם עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״אֲשֶׁר תַּשִּׂיג״ בָּא לְהָיָה עָשִׁיר קוֹדֶם וּבְעֵת הֲבָאַת הַקָּרְבָּן הֶעֱנִי שֶׁיָּבִיא גַּם כֵּן קָרְבַּן עָנִי, וּמֵאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ בָּא לְמִי שֶׁהָיָה עָשִׁיר וְהִתְחִיל גַּם כֵּן לְהָבִיא אֲשָׁמוֹ וְהוּא עֲדַיִן עָשִׁיר וְהֶעֱנִי שֶׁיָּבִיא גַּם כֵּן קָרְבַּן עָנִי. וְאֵת אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ בָּא לְהִתְחִיל לְהָבִיא קָרְבָּנוֹ שֶׁהוּא הָאָשָׁם בִּזְמַן שֶׁהָיָה עָנִי וְהֶעֱשִׁיר שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִיא בְּעוֹשֶׁר, אֲבָל אִם הֵבִיא חַטָּאת בְּעוֹנִי לֹא יָבִיא עוֹלָה בְּעוֹשֶׁר אִם הֶעֱשִׁיר, וְלָמְדוּ שָׁם דָּבָר זֶה מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעוֹלָה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם מִין אֶחָד. מִכָּל אֵלּוּ הַדְּרָשׁוֹת אֵין לִלְמוֹד מַה שֶׁדָּרַשְׁנוּ מִכֶּפֶל אָמְרוֹ ״דַּל וְאֵין יָדוֹ״ וְגוֹ׳, שֶׁאֲפִלּוּ אַחַר כָּל דְּרָשׁוֹת שֶׁדָּרְשׁוּ עֲדַיִן צְרִיכִין אָנוּ לִשְׁתֵּי הַדְּרָשׁוֹת שֶׁדָּרַשְׁנוּ, שֶׁאַחַר שֶׁהִפְרִישׁ קָרְבַּן עָשִׁיר יָבִיא קָרְבַּן עָנִי, וְאַחַר שֶׁהִפְרִישׁ קָרְבַּן עָנִי יָבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר, כִּי לֹא בָּאוּ שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ בַּדְּרָשׁוֹת הַנִּזְכָּרוֹת.