וַיִּקְרָא י״ד · ב׳

זאת תהיה תורת וגו'. מְלַמֵּד שֶׁאֵין מְטַהֲרִין אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה (ספרא):

דָא תְהֵי אוֹרַיְתָא דִסְגִירָא בְּיוֹמָא דְדָכוּתֵהּ וְיִתֵּתֵי לְוָת כַּהֲנָא

וטעם והובא. כמו חביריו כי אחר שיסור נגע הצרעת לא ירצה להביא מה שמחוייב:

ביום טהרתו מלמד שטהרתו וטומאתו ושחיטת צפרים והזיית דם צפרים ותגלחתו ביום. ביום טהרתו מלמד שלא ישהה.

והובא אל הכהן, והובא דבר טהרתו אל הכהן, אבל המצורע עצמו אסור ליכנס במחנה. וכן כתיב בסמוך ויצא הכהן אל מחוץ למחנה. ד״‎א והובא אל הכהן שהרי מושבו מחוץ למחנה וביום טהרתו מביאין אותו אל קצה המחנה והכהן יוצא לקראתו.

זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע וְגוֹ׳. הַכָּתוּב קָרָאוֹ ״מְצֹרָע״, מַשְׁמָע שֶׁהוּא עֲדַיִן מְצֹרָע, וְאֵיךְ אָמַר ״בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ״, כִּי אִם הוּא מְצֹרָע אֵין כָּאן יוֹם טָהֳרָתוֹ. וְעוֹד, אֵיךְ קְרָאוֹ ״יוֹם טָהֳרָתוֹ״ קֹדֶם שֶׁאָמַר ״וְהִנֵּה נִרְפָּא״, כִּי קֹדֶם הָרְפוּאָה אֵין כָּאן יוֹם טָהֳרָתוֹ. וּמַהוּ שֶׁאָמַר ״וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן״, כִּי וְהוּבָא בְּעַל כָּרְחוֹ מַשְׁמָע. וְעוֹד, שֶׁאַחַר כָּךְ סוֹתֵר זֶה וְאָמַר: ״וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה״, מַשְׁמָע שֶׁהוּא לֹא יוּבָא אֶל הַכֹּהֵן אֶלָּא הַכֹּהֵן הוֹלֵךְ אֵלָיו. וְעוֹד, מַהוּ שֶׁאָמַר ״וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע צָרַעַת מִן הַצָּרוּעַ״, פָּתַח בִּשְׁתַּיִם וְסִיֵּם בְּאַחַת, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״מִן הַנָּגוּעַ בְּצָרָעַת״.

וּבֵאוּר הַדָּבָר הוּא, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה פָּרָשַׁת תַּזְרִיעַ, שֶׁהַצָּרַעַת בָּא עַל עֲווֹנוֹת יְדוּעִים, וְשֵׁם הַמַּכָּה ״צָרַעַת״ וְשֵׁם הַמֻּכֶּה ״מְצֹרָע״, כִּי לְשׁוֹן מְצֹרָע מוֹצִיא רָע, שֶׁמּוֹצִיא כָּל רָעָתוֹ הַנִּסְתֶּרֶת בְּקִרְבּוֹ אֶל הַחוּץ, לְגַלּוֹת רָעָתוֹ בַּקָּהָל. וְשֵׁם צָרַעַת הוּא לְשׁוֹן צָרָה רָעָה, רוֹצֶה לוֹמַר רָעָה שֶׁהִיא כְּצָרָה, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ה) ״וּמְצָאוּהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת״, שֶׁהֵם כְּצָרוֹת זוֹ לָזוֹ כְּמוֹ זִבּוּרָא וְעַקְרְבָא. כִּי לְמַכָּה זוֹ אֵין תְּרוּפָה בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, כָּךְ לְצָרַעַת זֶה אֵין תְּרוּפָה בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, לְהוֹדִיעוֹ כִּי יַד ה׳ עָשְׂתָה זֹּאת. וְצָרַעַת נַעֲמָן יוֹכִיחַ, שֶׁנִּלְאוּ חַכְמֵי הָרוֹפְאִים מִלְּבַקֵּשׁ לוֹ תְּרוּפָה. וְאִם כֵּן בְּהֶכְרֵחַ יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ הַחוֹטֵא לָסוּר מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וְ״נֶגַע״ שֵׁם הֶעָווֹן, שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בִּכְבוֹד שָׁמַיִם כִּבְיָכוֹל אוֹ בִּכְבוֹד הַבְּרִיּוֹת. וְהַצָּרַעַת מַכְרִיחוֹ שֶׁבְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ יוּבָא אֶל הַכֹּהֵן לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ רְפוּאָה לָדַעַת מוּסַר הַשְׂכֵּל. כִּי אִלּוּ הָלַךְ מִתְּחִלָּה מֵרְצוֹנוֹ לְבַקֵּשׁ תּוֹרָה מִשִּׂפְתֵי כֹהֵן וְלִהְיוֹת מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, וְשֶׁלֹּא לְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים בְּשׁוֹט לְשׁוֹנוֹ, אָז לֹא הָיָה בָּא לִידֵי צָרַעַת זֶה. וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא עָשָׂה זֶה מֵרְצוֹנוֹ בִּהְיוֹתוֹ בָּרִיא אוּלָם (תהלים עג ד), הִנֵּה עַכְשָׁיו ״וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן״ בְּעַל כָּרְחוֹ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה.

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ״. כִּי בְּיוֹם שֶׁיְּחַדֵּשׁ לֵב טָהוֹר בְּקִרְבּוֹ וִיקַבֵּל עָלָיו לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, בּוֹ בַּיּוֹם יוּבָא בְּעַל כָּרְחוֹ אֶל הַכֹּהֵן לִלְמוֹד מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ ה׳. וּלְשׁוֹן ״וְהוּבָא״ אֵינוֹ מְדַבֵּר בְּהַעְתָּקָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֶלָּא מְדַבֵּר בְּהַעְתָּקַת לִבּוֹ מִן הַדֶּרֶךְ הָרָע אֲשֶׁר הָיָה בּוֹ אֶל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹב, וְהוּא שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו לְהִתְקָרֵב אֶל הַכֹּהֵן וּלְבַקֵּשׁ תּוֹרָה מִפִּיהוּ. וְעַל זֶה אָמַר ״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת״, וְאַחַר כָּךְ מִשֶּׁקִּבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת טְהוֹר הַמַּחֲשָׁבוֹת וּטְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת בְּרָע, אֲזַי ״וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע״, אוֹתוֹ עָווֹן שֶׁגָּרַם לוֹ הַצָּרַעַת, ״מִן הַצָּרוּעַ״, מִזּוּלָתוֹ, וְלֹא יָכוֹל לוֹמַר ״מִן הַנָּגוּעַ״, שֶׁהֲרֵי הֶעָווֹן מַעֲשָׂיו גָּרְמוּ לוֹ, וְהֻצְרַךְ לוֹמַר ״מִן הַצָּרוּעַ״, לְהוֹרוֹת שֶׁהָרְפוּאָה הַנַּפְשִׁית בָּאָה לוֹ מִצַּד שֶׁהָיָה צָרוּעַ, כִּי הַצָּרַעַת הִכְרִיחוֹ אֶל הַתְּשׁוּבָה, וְאַף עַל פִּי כֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשֵׂית עַל צַד הַהֶכְרֵחַ. וְהַהֶעְדֵּר הַכָּרוּךְ בִּתְשׁוּבָה כָּזוֹ תִּמְצָא מְבֹאָר לְקַמָּן פָּרָשַׁת וַיֵּלֶךְ בְּעֶזְרַת ה׳ עַל פָּסוּק ״וּמְצָאוּהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת״, עַיֵּן שָׁם.

זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת. כָּל הַכָּתוּב מְיֻתָּר, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״כִּי יִטְהַר הַמְּצוֹרָע וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן״ וְגוֹ׳. וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים דָּרְשׁוּ תֵּיבַת ״זֹאת״ לְמַעֵט טַהֲרַת הַמְּצוֹרָע בְּבָמָה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה אֶלָּא בְּבֵית עוֹלָמִים, וְתֵיבַת ״תִּהְיֶה״ לְרַבּוֹת שֶׁיִּטְהֲרוּ מְצוֹרָעִים בַּזְּמַן הַזֶּה, וּכְמַעֲשֵׂה רַבִּי טַרְפוֹן (ירושלמי פסחים ב:ב; תורת כהנים פסוק ד) שֶׁהֶרְאָה מַקֵּל שֶׁטִּהֵר בּוֹ מְצוֹרָעִים בַּזְּמַן הַזֶּה, וְתֵיבַת ״תּוֹרַת״ לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁחִלֵּק בְּטֻמְאַת מְצוֹרָע, שֶׁיֵּשׁ מֻחְלָט בִּרְאִיַּת כֹּהֵן פַּעַם רִאשׁוֹנָה וְיֵשׁ בְּהֶסְגֵּר שָׁבוּעַ וְכַדּוֹמֶה, אַף עַל פִּי כֵן תּוֹרַת מְצוֹרָע אַחַת הִיא. וְתֵיבַת ״בְּיוֹם״ לוֹמַר שֶׁאֵין טַהֲרַת מְצוֹרָע אֶלָּא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה. וְאָמְרוּ יָכוֹל אַף לְקִיחַת צִפֳּרִים וְכוּ׳, תַּלְמוּד לוֹמַר ״זֹאת״, עַד כָּאן.

הִנֵּה תֵּיבַת ״זֹאת״ דָּרַשׁ מִמֶּנָּה לְמַעֵט טַהֲרַת מְצוֹרָע בְּבָמָה, וְדָרַשׁ מִמֶּנָּה לְמַעֵט לְקִיחַת צִפֳּרִים בַּיּוֹם. הַטַּעַם, לְצַד שֶׁקָּדְמָה לְזִכְרוֹן הַטַּהֲרָה וְזִכְרוֹן ״בְּיוֹם״ מִעֵט בִּשְׁנֵיהֶם, שֶׁאִם לֹא הָיְתָה כַּוָּנַת ה׳ לְמַעֵט אֶלָּא בְּאַחַת מֵהֵנָּה הָיָה לוֹ לְהַסְמִיךְ הַמִּעוּט לְאֶחָד עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״תּוֹרַת הַמְּצוֹרָע זֹאת תִּהְיֶה בְּיוֹם״, וְאָז יִהְיֶה הַמִּעוּט עַל ״בְּיוֹם״ וְלֹא עַל תּוֹרַת הַמְּצוֹרָע אִם צְרִיכָה בְּבֵית עוֹלָמִים. אוֹ יֹאמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״בְּיוֹם טַהֲרַת הַמְּצוֹרָע זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרָתוֹ״, וְאָז הָיָה הַמִּעוּט עַל הַקָּרְבָּנוֹת וְלֹא עַל בְּיוֹם, וְאֵין בְּסֵדֶר זֶה תּוֹסֶפֶת אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת.

וּבַמִּדְרָשׁ דָּרְשׁוּ (ויקרא רבה טז:ב) מִיִּתּוּר הַכָּתוּב ״זֹאת תִּהְיֶה״ - תּוֹרָתוֹ שֶׁל מוֹצִיא שֵׁם רַע. וְצָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה רָמַז הַדָּבָר בְּמָקוֹם זֶה בִּזְמַן טַהֲרָה. וְנִרְאֶה כִּי לְצַד שֶׁבָּא הַכָּתוּב לוֹמַר הֲבָאַת צִפֳּרִים, לָזֶה הִקְדִּים לָתֵת טַעַם, כִּי לְצַד שֶׁחֶטְאוֹ הוּא בִּשְׁבִיל לָשׁוֹן הָרַע, לָזֶה תִּהְיֶה תּוֹרָתוֹ זֹאת לְהָבִיא צִפֳּרִים הַמְּצַפְצְפִים דּוּגְמָתוֹ.

עוֹד נִרְאֶה לְפָרֵשׁ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: לֶהֱיוֹת שֶׁהַצָּרַעַת כְּפִי הַטֶּבַע תְּכוּנָתוֹ תִּתְהַוֶּה מֵעִפּוּשׁ וְזִהוּם הַגּוּף וְתִגְבֹּרֶת הַמָּרָה אֲשֶׁר תִּתְגַּבֵּר בָּאָדָם וְעוֹשָׂה רוֹשֶׁם בִּבְשָׂרוֹ, וְדָבָר זֶה יְסוֹבְבֶנּוּ הָעִצָּבוֹן וְצָרַת הַלֵּב וְשִׁמְמוֹן הַשֵּׂכֶל, וְהָרְפוּאָה הַטִּבְעִית לָזֶה הִיא הַרְחָקוֹת הָעִצָּבוֹן וְעִנְיָנִים הַמַּרְחִיבִים לִבּוֹ שֶׁל אָדָם וּמְשַׂמְּחִים אוֹתוֹ. וְהִנֵּה בְּבוֹא נֶגַע צָרַעַת עַל הָאָדָם יָכוֹל אָדָם לוֹמַר כִּי חֹלִי טִבְעִי הוּא אֲשֶׁר יִקְרֶה לְהָאָדָם, וּבֶאֱמוֹר לוֹ כִּי הוּא זֶה בִּשְׁבִיל לָשׁוֹן הָרַע לֹא יַאֲמִין וְלֹא יַצְדִּיק הַדְּבָרִים. לָזֶה נִתְחַכֵּם אֵל עֶלְיוֹן וְצִוָּה שֶׁיִּסָּגֵר הַמְּצוֹרָע, בָּדָד יֵשֵׁב וּבְגָדָיו יִהְיוּ פְרוּמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה, וּדְבָרִים אֵלּוּ הֵם כְּפִי הַטֶּבַע נֶגְדִּיִּים לִרְפוּאַת סִבַּת הַנֶּגַע, וְאַדְרַבָּה יוֹלִידוּ הַנֶּגַע מֵחָדָשׁ. וְכַאֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם שֶׁהֲגַם שֶׁעָשָׂה דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁהֵם נֶגְדִּיִּים, אַף עַל פִּי כֵן עַל יְדֵי שֶׁהִרְהֵר תְּשׁוּבָה וְהִתְוַדָּה חַטָּאתוֹ כִּי בַּעֲוֹנוֹ אֲשֶׁר פָּשַׁט לְשׁוֹנוֹ גִּלָּה הַנֶּגַע אֶת עֵינוֹ, וְיָשׁוּב מֵחַטָּאתוֹ וִיטַהֵר לְשׁוֹנוֹ וְיִרְאֶה כִּי הָפַךְ הַנֶּגַע אֶת עֵינוֹ, בָּזֶה יֵדַע וְיוֹכִיחַ הוֹכָחָה בְּרוּרָה שֶׁלֹּא בָּא לוֹ הַנֶּגַע אֶלָּא לְצַד שֶׁדִּבֵּר לָשׁוֹן הָרַע. וְהוּא אָמְרוֹ זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת מוֹצִיא שֵׁם רַע, וְהַכָּרַת הַדָּבָר וְהוֹכָחָתוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ, שֶׁהֲגַם שֶׁעָשָׂה דְּבָרִים נֶגְדִּיִּים לְחָלְיוֹ כַּנִּזְכָּר אַף עַל פִּי כֵן נִטְהַר, בָּזֶה יֵדַע כִּי תּוֹרַת לְשׁוֹנוֹ הָרַע הוּא זֶה וְלֹא מִקְרֶה הַטִּבְעִי כְּחוֹשְׁבֵי מַחְשְׁבוֹת אָוֶן, וְיִשְׁמֹר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ. וְהוּא מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ, פֵּרוּשׁ, מִן הַצָּרוּעַ בָּאָה רְפוּאָתוֹ שֶׁשָּׁב וְרָפָא לוֹ.

וְהוּבָא וְגוֹ׳. הֻצְרַךְ לוֹמַר וְהוּבָא וְגוֹ׳, לְצַד שֶׁאָמַר ״בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ״ חָשׁ שֶׁיַּחְשׁוֹב אָדָם שֶׁהַכָּתוּב קְרָאוֹ טָהוֹר בְּמַה שֶׁהוּסַר נִגְעוֹ וְאֵין תְּנַאי בַּדָּבָר, לָזֶה אָמַר ״וְהוּבָא״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, חֲדָא וְעוֹד, ״טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל״ וְגוֹ׳. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (תורת כהנים) שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה. וְטַעַם אָמְרוֹ וְהוּבָא וְלֹא אָמַר וּבָא, אוּלַי שֶׁיְּחַיְּבוּהוּ בֵּית דִּין אוֹ תּוֹקְפוֹ כֹּהֵן לָבֹא, וּכְמוֹ כֵן מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״נֶגַע צָרַעַת וְגוֹ׳ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן״ יְכַוֵּן לוֹמַר שֶׁיְּחַיְּבוּהוּ לָבֹא אִם נִתְעַצֵּל.