וַיִּקְרָא י״ג · נ״ב ניקוד טעמים האזנה
וְשָׂרַ֨ף אֶת־הַבֶּ֜גֶד א֥וֹ אֶֽת־הַשְּׁתִ֣י ׀ א֣וֹ אֶת־הָעֵ֗רֶב בַּצֶּ֙מֶר֙ א֣וֹ בַפִּשְׁתִּ֔ים א֚וֹ אֶת־כׇּל־כְּלִ֣י הָע֔וֹר אֲשֶׁר־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ הַנָּ֑גַע כִּֽי־צָרַ֤עַת מַמְאֶ֙רֶת֙ הִ֔וא בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
הבגד או השתי או הערב או כלי העור שבו הנגע נשרפים באש, שכן צרעת ממארת היא. רש״י מבאר ש״בצמר או בפשתים״ פירושו של צמר או של פשתים לפי הפשט. לפי המדרש הוא מדייק: יכול יביא גיזי צמר ואניצי פשתן וישרפם עם הבגד? תלמוד לומר ״הוא באש תשרף״ - אינה צריכה דבר אחר עמה, אלא רק מקום הנגע. אבן עזרא מבהיר את הדין שהבגד המנוגע נשרף. השריפה היא הדרך היחידה לסלק את צרעת הבגד הממארת, ואין דרך אחרת לטהרו במצב זה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור
קראו את כל הפרק ← הפסוק הבא: וַיִּקְרָא י״ג נ״ג כל המפרשים רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11 בצמר או בפשתים. שֶׁל צֶמֶר אוֹ שֶׁל פִּשְׁתִּים, זֶהוּ פְשׁוּטוֹ; וּמִדְרָשׁוֹ: יָכוֹל יָבִיא גִּזֵּי צֶמֶר וַאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן וְיִשְׂרְפֵם עִמּוֹ? תַּ"ל "הוּא" באש תשרף - אֵינָהּ צְרִיכָה דָבָר אַחֵר עִמָּהּ, אִם כֵּן מַה תַּ"ל "בַּצֶּמֶר אוֹ בַפִּשְׁתִּים"? לְהוֹצִיא אֶת הָאֻמְרִיּוֹת שֶׁבּוֹ שֶׁהֵן מִמִּין אַחֵר; אֻמְרִיּוֹת לְשׁוֹן שָׂפָה, כְּמוֹ אִימְרָא (ספרא):
Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934
וְיוֹקִיד יָת לְבוּשָׁא אוֹ יָת שִׁתְיָא אוֹ יָת עַרְבָא בְעַמְרָא אוֹ בְכִתָּנָא אוֹ יָת כָּל מָאן דִמְשַׁךְ דִי יְהֵי בֵהּ מַכְתָּשָׁא אֲרֵי סְגִירוּת מְחַסְרָא הִיא בְּנוּרָא תִּתּוֹקָד
Onkelos Leviticus
