וַיִּקְרָא י״ג · מ״ז

וּלְבוּשָׁא אֲרֵי יְהֵי בֵהּ מַכְתַּשׁ סְגִירוּ בִּלְבֻשׁ עֲמַר אוֹ בִּלְבוּשׁ כִּתָּן

והבגד רבי יוסי הגלילי אומר למד על הבגדים שהם טעונים שלוח חוץ לג׳‎ מחנות.

בבגד צמר או בבגד פשתים גבי בגדים הקדים צמר לפשתים לפי שבגד צמר משנגמרה מלאכתו חשוב מבגד פשתים אבל בשתי וערב הקדים פשתים לצמר לפי שהמטוה של פשתים חשוב הוא משל צמר.

וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת. נִגְעֵי בְּגָדִים וְהַבָּתִּים בְּלִי סָפֵק שֶׁאֵינָן בָּאִין מִצַּד הַטֶּבַע, כִּי אֵין בָּהֶם דָּם וְלֵחוֹת הַמְסַבְּבִים הָעִפּוּשׁ אוֹ כָּל חֹלִי וְכָל מַכָּה. וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁבָּאִים בְּדֶרֶךְ נֵס עַל צַד הָעֹנֶשׁ. וְזֶה בִּנְיַן אָב גַּם עַל נִגְעֵי הַגּוּף שֶׁהֵם חוּץ לַטֶּבַע עַל צַד הָעֹנֶשׁ. וְהִנֵּה בְּנִגְעֵי בָתִּים אָמְרוּ רז״ל (ערכין טז.) שֶׁבָּאִים עַל צָרוּת הָעַיִן כוּ׳, אֲבָל בְּנִגְעֵי בְגָדִים לֹא אָמְרוּ כְּלוּם. וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר כִּי הֵם בָּאִים עַל גַּסּוּת הָרוּחַ, כִּי דֶּרֶךְ הָעוֹלָם לְהִתְכַּבֵּד בְּיוֹתֵר בְּמַלְבּוּשֵׁי כָּבוֹד, כִּי הָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן קָרֵי לְמָאנֵיהּ מְכַבְּדוּתֵיהּ (שבת קיג.), וּכְאָמְרוּ רז״ל (שם קיט.) ״לִקְדוֹשׁ ה׳ מְכֻבָּד״ - כַּבְּדֵהוּ בִּכְסוּת נְקִיָּה. וְעַל כֵּן דִּין הַבֶּגֶד הַנָּגוּעַ בִּשְׂרֵפָה, כִּי כָל מִתְגָּאֶה נִדּוֹן בָּאֵשׁ, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת צַו בְּפָסוּק ״הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָהּ״, כִּי כָּךְ טֶבַע הָאֵשׁ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה כְּמוֹ זֶה הָעוֹלֶה בְּמַעֲלָה, וְדִין שְׂרֵפַת הֶחָמֵץ יוֹכִיחַ. וְטָהֳרָתוֹ בְּכִבּוּס מַיִם הַמּוֹרֶה עַל גֶּדֶר הָעֲנָוָה, שֶׁיּוֹרְדִין מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ לְמָקוֹם נָמוּךְ. וּלְפִיכָךְ לֹא הִזְכִּיר בַּפָּסוּק כִּי אִם בֶּגֶד צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וּכְלִי עוֹר, וְלֹא הִזְכִּיר בִּגְדֵי מֶשִׁי הָעֲשׂוּיִין מִן תּוֹלַעַת שָׁנִי, וְזֶה לְפִי שֶׁהַתּוֹלַעַת מְרַמֵּז עַל גֶּדֶר הָעֲנָוָה, וְטָהֳרַת הַמְּצֹרָע בְּאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת יוֹכִיחַ, עַל כֵּן אֵין הַנֶּגַע מָצוּי בְּבִגְדֵי שְׁנִי תוֹלַעַת, לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן ״וְהִנֵּה לֹא הָפַךְ הַנֶּגַע אֶת עֵינוֹ וְהַנֶּגַע לֹא פָשָׂה טָמֵא הוּא״, וּבְכָל מִינֵי נְגָעִים אֵין טֻמְאָה כִּי אִם בְּפִשְׂיוֹן, רֶמֶז לְהַרְחָקַת הַגַּסּוּת מִכָּל וָכֹל, שֶׁלֹּא לַעֲמוֹד אֲפִלּוּ בְּדֶרֶךְ מְמֻצָּע, וְלֹא מִנָּהּ וְלֹא מִקְצָתָהּ (סוטה ה.) אֶלָּא צָרִיךְ לַהֲפוֹךְ עֵינוֹ עֵינַיִם רָמוֹת שֶׁלּוֹ מִכָּל וָכֹל.

וְתֵדַע וְתַשְׂכִּיל כִּי שְׁלֹשָׁה מִינֵי צָרַעַת בָּאִים עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, שֶׁהֵם כִּסּוּי לָאָדָם זֶה לִפְנִים מִזֶּה. מִכְסֶה רִאשׁוֹן הוּא עוֹרוֹ לִבְשָׂרוֹ. לְמַעְלָה מֵעוֹרוֹ, בְּגָדָיו שֶׁהֵם כִּסּוּי לְעוֹרוֹ. לְמַעְלָה מֵהֶם, בֵּיתוֹ כִּי הוּא מִכְסֶה לוֹ לְהַצִּילוֹ מִמָּטָר וּמִזֶּרֶם. וּמִי שֶׁהוּסַר מֵעָלָיו כָּל מִכְסֶה נִקְרָא פָרוּעַ וּמְגֻלֶּה, לְכָךְ נֶאֱמַר (שמות לב כה): ״וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא״, וְדָרְשׁוּ רז״ל (ילקו״ש מצורע יד תקסג) שֶׁנִּלְקוּ בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ״ (ויקרא יג מה). עַל כֵּן הִזְכִּיר תְּחִלָּה נִגְעֵי עוֹרוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִגְעֵי בְגָדָיו, וְאַחַר כָּךְ נִגְעֵי בָּתִּים, לְהָסִיר מִכְסֵהוּ אַחַת אַחַת עַד שֶׁיִּהְיֶה פָּרוּעַ וּמְגֻלֶּה מִכָּל וָכֹל. וְכֵן דַּעַת הַמִּדְרָשׁ שֶׁמֵּבִיא הַיַּלְקוּט שִׁמְעוֹנִי בְּפָסוּק ״רֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ״, עַל דֶּרֶךְ ״וַיְגַל אֵת מָסַךְ יְהוּדָה״ (ישעיה כב ח) עַל חָרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי בְּחָרְבַּן הַבַּיִת נַעֲשׂוּ מְגֻלִּין מִכָּל וָכֹל. אָמְנָם לְדַעַת רז״ל (ויק״ר יז ד) הַסֵּדֶר הָפוּךְ, כִּי אָמְרוּ: אֵין בַּעַל הָרַחֲמִים נוֹגֵעַ בַּנְּפָשׁוֹת תְּחִלָּה כוּ׳ לְכָךְ מֵבִיא תְּחִלָּה נֶגַע עַל בֵּיתוֹ, לֹא חָזַר בּוֹ מֵבִיא גַּם עַל בְּגָדָיו, לֹא חָזַר בּוֹ מֵבִיא גַּם עַל גּוּפוֹ כוּ׳. וּמָה שֶׁהִזְכִּיר תְּחִלָּה נִגְעֵי הַגּוּף לְפִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתְרֶה בְּמַכָּה אַחֲרוֹנָה הַגְּדוֹלָה תְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְפַרְעֹה (שמות ד כג): ״הִנֵּה אָנֹכִי הוֹרֵג בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ״, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם, כָּךְ הִזְכִּיר כָּאן נִגְעֵי הַגּוּף בָּרִאשׁוֹנָה לְאַיֵּם עַל הָאָדָם מִמַּה שֶּׁהוּא מִתְיָרֵא בְּיוֹתֵר. אֲבָל לְעוֹלָם אֵין בַּעַל הָרַחֲמִים נוֹגֵעַ בַּנְּפָשׁוֹת תְּחִלָּה, כִּי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן הוּא.

וְהַבֶּגֶד וְגוֹ׳. אָמְרוֹ וָא״ו הַחִבּוּר דָּרַשׁ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי (תורת כהנים) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ וְהַבֶּגֶד״ - לִמֵּד עַל הַבְּגָדִים שֶׁהֵם טְעוּנִים שִׁלּוּחַ חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת. וְאָמְרוּ עוֹד שָׁם: אֵין לִי אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים הַמְּיֻחָדִים, מִנַּיִן לְרַבּוֹת הַכִּלְאַיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהַבֶּגֶד״ וְגוֹ׳. וְקָשֶׁה, דִּלְמָא לֹא בָּא רִבּוּי וָא״ו ״וְהַבֶּגֶד״ אֶלָּא אוֹ לְהַסְמִיכוֹ לְדִין שִׁלּוּחַ חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת אוֹ לְרַבּוֹת כִּלְאַיִם. וְאוּלַי כִּי דְּרָשַׁת רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא מִוָּא״ו, וּדְרָשַׁת רִבּוּי כִּלְאַיִם מֵהֵ״א שֶׁל ״וְהַבֶּגֶד״ מִמַּה שֶׁלֹּא אָמַר ״וּבֶגֶד״.

בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה אָמַר ״אוֹ״ וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״בְּבֶגֶד צֶמֶר וּבְבֶגֶד פִּשְׁתִּים״, וּמַה גַּם לְדִבְרֵי הָרַב בַּעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁטַּעַם שֶׁהֻצְרַךְ לְרַבּוֹת כִּלְאַיִם לְצַד שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״אוֹ״ שֶׁחִלְּקָם כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ, תִּגְדַּל הַקֻּשְׁיָא שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב לֹא ״אוֹ״ וְלֹא רִבּוּי ״וְהַבֶּגֶד״. וְעוֹד תִּגְדַּל הַקֻּשְׁיָא שֶׁאָמְרוּ שָׁם בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים: יָכוֹל יִהְיוּ מִטַּמְּאִין בֵּין צְבוּעִים בֵּין שֶׁאֵינָם צְבוּעִים, תַּלְמוּד לוֹמַר ״בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים״, מַה פִּשְׁתִּים כִּבְרִיָּתוֹ אַף צֶמֶר כִּבְרִיָּתוֹ, עַד כָּאן. קָשֶׁה, הֲלֹא הַכָּתוּב אַדְרַבָּה הִכְחִישׁ זֶה מִמַּה שֶׁאָמַר ״אוֹ״ חִלְּקָם, לוֹמַר שֶׁאֵין לִלְמֹד צֶמֶר מִפִּשְׁתִּים.

וְנִרְאֶה כִּי צָרִיךְ הַכָּתוּב לוֹמַר ״אוֹ״, שֶׁלֹּא יִטְעֶה אָדָם לוֹמַר שֶׁלֹּא יִטְמָא בִּנְגָעִים אֶלָּא בֶּגֶד שֶׁל שְׁנֵיהֶם עַל זֶה הַדֶּרֶךְ - בֶּגֶד צֶמֶר וּבֶגֶד פִּשְׁתִּים עִמּוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר ״אוֹ״. אִם כֵּן תֵּיבַת ״אוֹ״ צְרִיכָה לְעַצְמָהּ וְאֵינָהּ מְעַכֶּבֶת סְמִיכוּת צֶמֶר לְפִשְׁתִּים, וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב ״בְּבֶגֶד צֶמֶר״, וְלָאו דַּוְקָא צֶמֶר אֶלָּא הוּא הַדִּין אִם יִהְיֶה בֶּגֶד פִּשְׁתִּים - שְׁנֵיהֶם שָׁוִים בַּדִּין. וְלָזֶה דָּרְשׁוּ ״מַה פִּשְׁתִּים כִּבְרִיָּתוֹ״, פֵּרוּשׁ שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִצְבֹּעַ בִּגְדֵי פִשְׁתִּים אַף צֶמֶר וְכוּ׳. וּמַה שֶׁהֻצְרַךְ לְרַבּוֹת כִּלְאַיִם מִ״וְהַבֶּגֶד״, לֹא לְצַד הַטָּעוּת שֶׁיָּבֹא מִתֵּיבַת ״אוֹ״ כְּמוֹ שֶׁחָשַׁב בַּעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן, אֶלָּא לְצַד שֶׁלֹּא אָמַר הַכָּתוּב אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים - כִּלְאַיִם מִנַּיִן לָנוּ לוֹמַר. וְאִם הָיִינוּ אוֹמְרִים שֶׁהֻצְרַךְ לְצַד שֶׁאָמַר ״אוֹ״ כְּדִבְרֵי בַּעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן, אִם כֵּן תֵּיבַת ״אוֹ״ תָּבֹא בָּהּ הַסְּבָרָא שֶׁפָּסְקָה בֵּין הַצֶּמֶר וּבֵין הַפִּשְׁתִּים לְכָל דָּבָר, שֶׁלְּצַד זֶה הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְרַבּוֹת וּבָזֶה הֻצְרַךְ הַכָּתוּב כִּי ״אוֹ״ פָּסְקָה. מֵעַתָּה אֵין מָקוֹם לוֹמַר ״מַה פִּשְׁתִּים כִּבְרִיָּתוֹ״ וַהֲלֹא ״אוֹ״ אַפְסְקֵיהּ, וְהָבֵן: