וְרָאָ֧ה הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֖י וְטִמְּא֑וֹ הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֛י טָמֵ֥א ה֖וּא צָרַ֥עַת הֽוּא׃

הכהן רואה את הבשר החי שנתגלה ומטמא את האדם, שכן הבשר החי הוא סימן צרעת. הפסוק מדגיש שהבשר החי טמא הוא. רש״י מעיר על הדקדוק: הביטוי ״צרעת הוא״ בלשון זכר מוסב על הבשר, שכן ״בשר״ הוא לשון זכר. חזקוני מסכים ומבאר ש״צרעת הוא״ בלשון זכר מוסב על הבשר החי. הפסוק ממשיך את הרעיון שהופעת בשר חי בתוך נגע לבן היא סימן ודאי של טומאה, ועל כן הכהן מכריז על טומאתו של האדם.