וַיִּקְרָא י״ג · ט״ו

וְרָאָ֧ה הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֖י וְטִמְּא֑וֹ הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֛י טָמֵ֥א ה֖וּא צָרַ֥עַת הֽוּא׃

במילים פשוטות

הכהן רואה את הבשר החי שנתגלה ומטמא את האדם, שכן הבשר החי הוא סימן צרעת. הפסוק מדגיש שהבשר החי טמא הוא. רש״י מעיר על הדקדוק: הביטוי ״צרעת הוא״ בלשון זכר מוסב על הבשר, שכן ״בשר״ הוא לשון זכר. חזקוני מסכים ומבאר ש״צרעת הוא״ בלשון זכר מוסב על הבשר החי. הפסוק ממשיך את הרעיון שהופעת בשר חי בתוך נגע לבן היא סימן ודאי של טומאה, ועל כן הכהן מכריז על טומאתו של האדם.
מבוסס על רש״י, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

צרעת הוא. הַבָּשָׂר הַהוּא: בָּשָׂר לְשׁוֹן זָכָר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיֶחֱזֵי כַהֲנָא יָת בִּסְרָא חַיָא וִיסָאֵבִנֵהּ בִּסְרָא חַיָא מְסָאָב הוּא סְגִירוּת הוּא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

צרעת הוא לשון זכר דקאי אהבשר החי.

מקור: ספריא · נחלת הכלל