הכתוב קובע את סימני הטהרה בחיות המים: כל אשר לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מותר באכילה. רש״י מבאר ש״סנפיר״ הם האברים שבהם הדג שט, ו״קשקשת״ הם הקליפות הקבועות בו, ומביא לכך סמך מן הלשון ״שריון קשקשים״. אבן עזרא מעיר שאילו רדפנו אחר הכתוב לבדו בלא קבלה, לא הותר הדג שבאגמים, שכן הכתוב פרט ״בימים ובנחלים״, ומכאן חשיבות המסורת. הפסוק קובע את שני סימני הטהרה בדגים, סנפיר וקשקשת, המקבילים לשני הסימנים בבהמה, ומתיר כל חיה שבמים שיש בה שניהם, בין שהיא בים ובין שבנחל.
