וַיִּקְרָא י״א · מ״ו

דָא אוֹרַיְתָא דִבְעִירָא וּדְעוֹפָא וּדְכָל נַפְשָׁתָא חַיְתָא דִרְחֵשָׁא בְּמַיָא וּלְכָל נַפְשָׁא דִרְחֵשָׁא עַל אַרְעָא

זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים הטיל הכתוב עוף בין בהמה לרמש המים, לפטרו בלא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה לחייבו בשני סימנים אי אפשר שהרי הוקש לדגים הא כיצד הכשרו בסימן אחד.

ולכל נפש השרצת למ״‎ד יתירה כמו לכל כליו תעשה נחשת.

זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף. כָּל הַכָּתוּב מְיֻתָּר. וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ (חולין כז:) כִּי בָא לוֹמַר מִשְׁפַּט שְׁחִיטַת הָעוֹף בְּמַה שֶׁסִּדֵּר הָעוֹף בֵּין הַבְּהֵמָה וּבֵין הַדָּגִים שֶׁהֵם נֶפֶשׁ הַחַיָּה, לוֹמַר חֶצְיוֹ בְּהֵמָה וְחֶצְיוֹ דָּג, לָזֶה צָרִיךְ סִימָן אֶחָד בָּעוֹף אוֹ רֻבּוֹ. וּלְפִי זֶה מָצָאנוּ טַעַם נָכוֹן שֶׁהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְמַעֵט הַדָּגִים מִן הַשְּׁחִיטָה, דִּכְתִיב (במדבר יא:כב) ״יֵאָסֵף״, כִּי מִנַּיִן יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁצְּרִיכָה, שֶׁהֻצְרַךְ לְמַעֵט, אֶלָּא לְצַד שֶׁהֻצְרַךְ לִכְתֹּב דְּגֵי הַיָּם לָתֵת בֵּינוֹ וּבֵין הַבְּהֵמָה הָעוֹף, חָשׁ לְטָעוּת כִּי כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא שֶׁהִשְׁוָה הַכָּתוּב הָעוֹפוֹת וְהַדָּגִים לַבְּהֵמָה שֶׁכֻּלָּן צְרִיכִין שְׁחִיטָה שְׁנֵי סִימָנִים, לָזֶה אָמַר בַּדָּגִים אֲסִיפָה. וּבָזֶה תָּבִין כַּוָּנַת ה׳ בַּפָּסוּק שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא לָעוֹף לְהַצְרִיכוֹ סִימָן אֶחָד כַּנִּזְכָּר.

וְאִם תֹּאמַר, אִם כֵּן לָמָּה הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר כָּאן ״נֶפֶשׁ הַשּׁוֹרֶצֶת״, שֶׁהֵם הַחֲגָבִים? וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁחָשׁ הַכָּתוּב לְטָעוּת מִפָּסוּק שֶׁמִּעֵט שְׁחִיטָה בְּדָגִים, דִּכְתִיב ״יֵאָסֵף״ וְגוֹ׳ (במדבר יא:כב), כִּי לֹא מִעֵט אֶלָּא דָּגִים וְלֹא חֲגָבִים, לָזֶה סִדְּרָם אַחַר הַדָּגִים לוֹמַר שֶׁאֵינָם צְרִיכִין שְׁחִיטָה כְּמִשְׁפַּט הַדָּגִים:

חסלת פרשת שמיני