וַיִּקְרָא י״א · מ״ה

כִּ֣י ׀ אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה הַֽמַּעֲלֶ֤ה אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְיֹ֥ת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים וִהְיִיתֶ֣ם קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אָֽנִי׃

במילים פשוטות

הכתוב מוסיף נימוק: כי אני ה׳ המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים, והייתם קדושים כי קדוש אני. רש״י מבאר שעל מנת שתקבלו את מצוותי העליתי אתכם, ומביא את דרשת רבי ישמעאל: בכל מקום נאמר ״הוצאתי״ וכאן ״המעלה״, שאלמלא העלה ישראל אלא כדי שלא יטמאו בשרצים כשאר אומות, דיה מעלה זו. אבן עזרא מבאר שאם לא יהיו קדושים לא יהיה להם לאלוקים. הפסוק מקשר את קדושת ישראל ליציאת מצרים: ה׳ העלה את ישראל ממצרים כדי שיהיו לו לעם ויתקדשו. בכך מדגיש הכתוב שתכלית הגאולה היא הקדושה, ושקבלת דיני הטהרה היא חלק מהותי מן הברית שבין ה׳ לישראל, המתנה את היותו להם לאלוקים בהיותם קדושים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כי אני ה' המעלה אתכם. עַל מְנָת שֶׁתְּקַבְּלוּ מִצְוֹתַי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם; דָּבָר אַחֵר, כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם: בְּכֻלָּן כְּתִיב "הוֹצֵאתִי" וְכָאן כְּתִיב "הַמַּעֲלֶה", תָּנָא דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל אִלְּמָלֵי לֹא הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְֹרָאֵל מִמִּצְרַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין מִטַּמְּאִין בִּשְׁרָצִים כִּשְׁאָר אֻמּוֹת דַּיָּם, וּמַעַלְיוּתָא הִיא גַּבַּיְהוּ, זֶהוּ לְשׁוֹן מַעֲלָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֲרֵי אֲנָא יְיָ דְאַסֵק יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם לְמֶהֱוֵי לְכוֹן לֶאֱלָהּ וּתְהוֹן קַדִישִׁין אֲרֵי קַדִישׁ אֲנָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וטעם כי אני ה׳‎. כי לא העליתי אתכם מארץ מצרים כי אם להיות לכם לאלהים ואם לא תהיו קדושים לא אהיה לכם לאלהים על כן אם רצונכם שאהיה לכם לאלהים תהיו קדושים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כי אני ה׳‎ המעלה אתכם מארץ מצרים ע״‎מ שתקבלו מצותי. להית לכם לאלקים ולפיכך והייתם קדשים אפי׳‎ בע״‎כ.

להית לכם לאלהים בעל כרחכם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

כִּי אֲנִי ה׳ הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם וְגוֹ׳. עַל פֵּרוּשׁ רַשִׁ״י קָשֶׁה, לָמָּה פֵּרַט זֶה בְּמִצְוָה זוֹ יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר מִצְווֹת, וְעוֹד יֵשׁ כַּמָּה שִׁנּוּיִים בֵּין הַשֶּׁרֶץ הַשּׁוֹרֵץ, וּבֵין הַשֶּׁרֶץ הָרוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ הַדָּבוּק בְּיוֹתֵר בַּקַּרְקַע שֶׁאֵין הִלּוּכוֹ נִכָּר, כִּי בּוֹ נֶאֱמַר ״עַל הָאָרֶץ״ וְלֹא בַּשּׁוֹרֵץ, וּבָרוֹמֵשׂ הִזְכִּיר טֻמְאָה אֵצֶל הַנֶּפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם״, וּבַשּׁוֹרֵץ אָמַר ״וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם״.

עַל כֵּן אוֹמֵר אֲנִי, שֶׁכָּל הַקָּרוֹב הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר אֶל הָאָרֶץ וְרָחוֹק הוּא מִן הָאֲוִיר יֵשׁ בּוֹ חֵלֶק גָּדוֹל מִן הָעַפְרוּרִיּוּת מֵאוֹתָן הַגְּבוֹהִים קְצָת מִן הָאָרֶץ, כִּי הוּא פּוֹנֶה וּמַבִּיט אֶל מְקוֹר חָצְבּוֹ, וְזֶה טַעַם שֶׁאֵין הָאָדָם הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע כִּי חֶצְיוֹ גַּשְׁמִי וְחֶצְיוֹ רוּחָנִי וּפָנָה לְמַעְלָה, וּלְשׁוֹן טֻמְאָה גָּרוּעַ מִלְּשׁוֹן שִׁקּוּץ הַמּוֹרֶה עַל דָּבָר נִתְעָב אֶל הָאָדָם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין טֻמְאָה בְּעַצְמוּתוֹ, לְפִיכָךְ הָרוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ וְנִגְרָר עָלֶיהָ, שֶׁאֵין הִלּוּכוֹ נִכָּר, יֵשׁ בּוֹ חֵלֶק גָּדוֹל מִן הָעַפְרוּרִיּוּת, לְפִיכָךְ הוּא מְטַמֵּא הַנֶּפֶשׁ בְּיוֹתֵר. וּלְפִי שֶׁהַגּוּף עָלוּל בְּיוֹתֵר לְקַבֵּל טֻמְאָה מִן הַנֶּפֶשׁ, עַל כֵּן אָמַר בַּשֶּׁרֶץ הַשּׁוֹרֵץ שֶׁהוּא רָחוֹק קְצָת מִן הָאָרֶץ ״אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם״, שֶׁאֵינָן גּוֹרְמִין לַנֶּפֶשׁ כִּי אִם שִׁקּוּץ וְלֹא טֻמְאָה, ״וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָהֶם״, הַיְינוּ הַגּוּף הֶעָלוּל בְּיוֹתֵר וּמְקַבֵּל גַּם הַטֻּמְאָה. אֲבָל הַשֶּׁרֶץ הָרוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, שֶׁהוּא גָּרוּעַ מִמֶּנּוּ, נֶאֱמַר בּוֹ: ״וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם״, וְקַל וָחֹמֶר לַגּוּף וְקַל וָחֹמֶר לְשִׁקּוּץ, וְנָתַן טַעַם לַדָּבָר: ״כִּי אֲנִי ה׳ הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״, מָקוֹם נָמוּךְ, אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מִכָּל הָאֲרָצוֹת (זבחים נד;), כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶתְכֶם מִן הָעַפְרוּרִיּוּת הַשּׁוֹלֵט בְּיוֹתֵר בְּמָקוֹם נָמוּךְ שֶׁאֵין הָאֲוִיר שׁוֹלֵט שָׁם מִבְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ, עַל כֵּן תִּהְיוּ זְהִירִים בְּיוֹתֵר מִן הַשֶּׁרֶץ הָרוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. וְזֶה טַעַם נָכוֹן וּבָרוּר.

וְטַעַם הַשְּׁחִיטָה יוֹכִיחַ, כִּי הַשְּׁחִיטָה בָּאָה לְהָסִיר טֻמְאַת הָעַפְרוּרִיּוּת שֶׁבַּבְּהֵמָה שֶׁנּוֹצְרָה מִן הָאָרֶץ, אֲבָל הַדָּגִים שֶׁנּוֹצְרוּ מִן הַמַּיִם שֶׁמְּקוֹרָם טָהֳרָה אֵינָן צְרִיכִין שְׁחִיטָה כְּלָל אֶלָּא בַּאֲסִיפָה לְבַד סָגֵי, וְהָעוֹפוֹת שֶׁנּוֹצְרוּ מִן הָרֶקֶק, עֵרוּב עָפָר וּמַיִם, דַּי לָהֶם בְּסִימָן אֶחָד לְמִעוּט הָעַפְרוּרִיּוּת שֶׁבָּהֶם. וּמַה שֶּׁהַמַּיִם מְבִיאִים טֻמְאָה עַל הָאֹכֶל, תִּמְצָא מְבֹאָר לְקַמָּן פָּרָשַׁת חֻקַּת בְּסוֹד הַפָּרָה שֶׁמְּטַמְּאָה הַטְּהוֹרִים וּמְטַהֶרֶת הַטְּמֵאִים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

כִּי אֲנִי ה׳ הַמַּעֲלֶה וְגוֹ׳. נוֹתֵן הוֹכָחָה לְעֵינֵיהֶם כִּי ה׳ יִשְׁמֹר אוֹתָם מֵהִכָּשֵׁל בֶּעָווֹן הַהוּא, כִּי הוּא הֶעֱלָה וּבֵרַר נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ נְתוּנִים בִּקְלִפַּת מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בִּמְקוֹמוֹ, וְאִם יִזּוֹנוּ מֵהַתִּיעוּב הִנֵּה הִנָּם חוֹזְרִים לְשַׁקֵּעַ נַפְשָׁם בַּקְּלִפָּה כְּבָרִאשׁוֹנָה, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן כְּשֶׁיִּתְקַדְּשׁוּ הוּא יִגְמֹר בַּעֲדָם לְשָׁמְרָם. עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל יָכוֹל לְיַחֵד שְׁמוֹ וּלְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ אֶלָּא עַל הַמּוּשְׁלָל מִמִּין הָרַע הַהוּא, וְלָזֶה לֹא יִחֵד שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם עַד שֶׁהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִם לֹא יִשְׁמְרוּ עַצְמָם מֵהַתִּיעוּב הִנֵּה הִנָּם חוֹזְרִים לִהְיוֹת כְּמוֹת שֶׁהָיוּ קֹדֶם עֲלוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְיִהְיוּ מוּשְׁלָלִים מִבְּחִינָה זוֹ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל