הכתוב חוזר וקובע: כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם. רש״י מבאר מדוע חזר הכתוב: שיכול היה לחשוב שרק דג המעלה את סימניו ליבשה מותר, אך דג שהשיר את קשקשיו במים מניין שאסור, לכך נאמר ״כל אשר אין לו במים״, ומכאן שאם היו לו במים בשעת חייו, אף שהשירן אחר כך, מותר. חזקוני מבאר ש״שקץ הוא לכם״ בא ללמד שלא לעשות בהם סחורה, ושלא הזכיר הכתוב שמות דגים לפי שהם מכוסים מעין אדם. הפסוק מבהיר את דין הקשקשים: הקובע הוא היותם בדג בשעת חייו במים, אף אם נשרו לאחר מכן, והדגים הטמאים אסורים אף בסחורה.
