וַיִּקְרָא י׳ · ט״ז

וְאֵ֣ת ׀ שְׂעִ֣יר הַֽחַטָּ֗את דָּרֹ֥שׁ דָּרַ֛שׁ מֹשֶׁ֖ה וְהִנֵּ֣ה שֹׂרָ֑ף וַ֠יִּקְצֹ֠ף עַל־אֶלְעָזָ֤ר וְעַל־אִֽיתָמָר֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן הַנּוֹתָרִ֖ם לֵאמֹֽר׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

משה דורש וחוקר על שעיר החטאת ומוצא שנשרף, וקוצף על אלעזר ואיתמר בני אהרן הנותרים. רש״י מבאר שהשעיר הוא שעיר מוספי ראש חודש, ושלושה שעירי חטאות קרבו באותו יום, שעיר עזים של היום, שעיר נחשון ושעיר ראש חודש, ומכולם לא נשרף אלא זה, ונחלקו בכך חכמי ישראל. אבן עזרא מבאר ״שורף״ כבניין שלא נזכר שם פועלו. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. הפסוק פותח סיפור על מחלוקת הלכתית ביום השמיני: משה מוצא ששעיר החטאת נשרף ולא נאכל כדין, וקוצף על הכהנים, בסברו שטעו. מכאן מתחיל בירור הלכתי בין משה לאהרן על דין אכילת החטאת ביום אנינותם.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

שעיר החטאת. שְׂעִיר מוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ; וּשְׁלֹשָׁה שְׂעִירֵי חַטָּאוֹת קָרְבוּ בוֹ בַיּוֹם, שְׂעִיר עִזִּים וּשְׂעִיר נַחְשׁוֹן וּשְׂעִיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּמִכֻּלָּן לֹא נִשְׂרַף אֶלָּא זֶה; וְנֶחְלְקוּ בַדָּבָר חַכְמֵי יִשְֹרָאֵל, יֵשׁ אוֹמְרִים מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה שֶׁנָּגְעָה בוֹ נִשְׂרַף, וְיֵשׁ אוֹמְרִים מִפְּנֵי אֲנִינוּת נִשְׂרַף, לְפִי שֶׁהוּא קָדְשֵׁי דוֹרוֹת, אֲבָל בְּקָדְשֵׁי שָׁעָה סָמְכוּ עַל מֹשֶׁה שֶׁאָמַר לָהֶם בַּמִּנְחָה וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת (ספרא; זבחים ק"א):

דרש דרש. שְׁתֵּי דְרִישׁוֹת: מִפְּנֵי מָה נִשְׂרַף זֶה? וּמִפְּנֵי מָה נֶאֶכְלוּ אֵלּוּ? כָּךְ הִיא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים:

על אלעזר ועל איתמר. בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הָפַךְ פָּנָיו כְּנֶגֶד הַבָּנִים וְכָעַס (ספרא):

לאמר. אָמַר לָהֶם הֲשִׁיבוּנִי עַל דְּבָרַי (שם):

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיָת צְפִירָא דְחַטָאתָא מִתְבַּע תָּבְעֵי מֹשֶׁה וְהָא אִתּוֹקָד וּרְגֵז עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן דְאִשְׁתָּאֲרוּ לְמֵימָר

Onkelos Leviticus

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

שורף. מהבנין שלא נקרא שם פועלו כמו ומורק ושוטף:

On Your Way

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ואת שעיר החטאת - חכמים פירשו: בשעיר של ר"ח שהוא קדשי דורות, אבל שעיר העדה ושעיר נחשון נאכלו.

Rashbam on Leviticus - Daat

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ואת שעיר החטאת לפי הפשט הוא שנאמר בו קחו שעיר עזים וכו׳‎ שכאן וכאן נאמר בו כפרה.

שעיר החטאת פרש״‎י שעיר מוספי ראש חדש ושלשה שעירי חטאות קרבו בו ביום שעיר עזים ושעיר נחשון ושעיר ראש חדש ומכולן לא נשרף אלא זו, פירוש משלשת שעירים הללו לא נשרף אלא זה של ראש חדש ומדעתו של כהן נשרף. ועוד פרש״‎י י״‎א מפני טומאה שנגעה בו נשרף ואם תאמר בלאו הכי נמי דינו להיות נשרף שאי אפשר שלא היו טמאי מתים מיום שנולדו והם נגעו בשעיר זה ועדיין לא נטהרו בהזיית שלישי וז׳‎ שעדיין לא היה להם אפר פרה עד למחרת כדקיימא לן באחד בניסן הוקם המשכן שני לו נשרפה הפרה, אלא י״‎ל לטהרו משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח כעין אהרן ובניו. כדאמרינן במס׳‎ יומא אמרת נכנסו מים תחת דם.

Chizkuni

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְגוֹ׳. אוֹמֵר אֲנִי כִּי מֹשֶׁה לֹא הֶחְלִיט בְּדַעְתּוֹ לְהַתִּירוֹ בַּאֲכִילָה, וְהָרְאָיָה מִמַּה שֶׁלֹּא אָמַר לָהֶם דִּינוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם בַּמִּנְחָה (ויקרא י:יב) ״קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה״ וְגוֹ׳, שֶׁאִם הָיָה בְּדַעְתּוֹ בִּפְשִׁיטוּת לְהַתִּיר הָיָה לוֹ לוֹמַר ״קְחוּ אֶת הַחַטָּאת״. מַה תֹּאמַר, שֶׁאָמַר דִּין הַמִּנְחָה וְחָשַׁב כִּי אֵין הֶפְרֵשׁ בֵּינֵיהֶם כָּל עִקָּר, וּלְרוֹב פְּשִׁיטוּת שֶׁהָיָה לוֹ הַדָּבָר לֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר? אִם כֵּן לֹא הָיָה לוֹ לִדְרוֹשׁ, כִּי מִנַּיִן נִכְנַס לוֹ הַמֵּיחוּשׁ לִדְרוֹשׁ עָלָיו מַה הָיָה בּוֹ? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלֹּא אָמַר אֶלָּא הַפָּשׁוּט אֶצְלוֹ שֶׁהִיא הַמִּנְחָה שֶׁהִיא קָדְשֵׁי שָׁעָה, וּמִמֶּנָּה לִשְׂעִיר נַחְשׁוֹן וּשְׂעִיר עִזִּים שֶׁהָיוּ קָדְשֵׁי שָׁעָה, אֲבָל שְׂעִיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁהוּא קָדְשֵׁי דוֹרוֹת עֲדַיִן הָיָה הַדָּבָר עוֹמֵד אֶצְלוֹ בְּסָפֵק, וְהָיָה דּוֹרֵשׁ בְּדַעְתּוֹ אִם יַתִּירֶנּוּ כְּמוֹ כֵן אוֹ לֹא, וְדָרַשׁ עָלָיו מַה הָיָה בּוֹ. וְלָזֶה כָּפַל לוֹמַר דָּרוֹשׁ דָּרַשׁ, אַחַת לְמִשְׁפָּטוֹ וְאַחַת לְעַצְמוֹ מַה הָיָה בּוֹ, ״וְהִנֵּה״ וְגוֹ׳, וַיִּקְצֹף עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ דָּבָר מִדַּעְתָּם, שֶׁאֲפִלּוּ הוּא עֲדַיִן לֹא יָדַע אֶת אֲשֶׁר יְצַוֶּה לָהֶם עֲשׂוֹת. וַהֲגַם שֶׁאָמַר לְבַסּוֹף ״תֹּאכְלוּ אוֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי״, פֵּרוּשׁ: יוֹתֵר הָיָה לָכֶם לְדַמּוֹתָהּ לַמִּנְחָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי לְאָכְלָהּ וְלֹא לְשָׂרְפָהּ בְּלֹא טַעַם הֵפֶךְ מַה שֶׁצִּוִּיתִי בַּמִּנְחָה. וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ: ״דָּרֹשׁ דָּרַשׁ״ - מִפְּנֵי מָה נִשְׂרַף, וּמִפְּנֵי מָה (לֹא) נֶאֶכְלוּ אֵלּוּ? וּבְיִשּׁוּב הַכָּתוּב הַדְּבָרִים רְחוֹקִים, כִּי אַחַר הַדְּרִישׁוֹת הוּא שֶׁנִּגְלֵית הַשְּׂרֵפָה, וְאֵיךְ יִדְרוֹשׁ קֹדֶם לָמָּה נִשְׂרַף? וְיֵשׁ לְיַשֵּׁב.

הַנּוֹתָרִים לֵאמֹר. אָמְרוֹ לֵאמֹר, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה פי״ג): ״הַנּוֹתָרִים״ - אָמַר רַבִּי פִּנְחָס: וּלְוַאי שֶׁלֹּא נִשְׁאַרְתֶּם, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ ״הַנּוֹתָרִים לֵאמֹר״ - פֵּרוּשׁ הַנּוֹתָרִים לֵאמֹר עִנְיָן אַחֵר, וְהוּא דִּבְרֵי רַבִּי פִּנְחָס. וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ: ״לֵאמֹר״ - אָמַר לָהֶם: הֲשִׁיבוּנִי עַל דְּבָרַי, פֵּרוּשׁ הִרְשָׁם לַהֲשִׁיבוֹ שֶׁלֹּא יִמָּנְעוּ לְצַד רְאוֹתוֹ בְּקֶצֶף עֲלֵיהֶם. עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פע״ג) בְּפָסוּק ״צֹאן לָבָן הַנּוֹתָרוֹת״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן פְּחִיתוּת, וְהוּא אָמְרוֹ הַנּוֹתָרִים לֵאמֹר כְּאִלּוּ אָמַר לֵאמֹר הַנּוֹתָרִים, פֵּרוּשׁ קְרָאָם בְּמַאֲמָרוֹ נוֹתָרִים, לְשׁוֹן פְּחִיתוּת.

Vocalized Edition