וְאֵ֣ת ׀ שְׂעִ֣יר הַֽחַטָּ֗את דָּרֹ֥שׁ דָּרַ֛שׁ מֹשֶׁ֖ה וְהִנֵּ֣ה שֹׂרָ֑ף וַ֠יִּקְצֹ֠ף עַל־אֶלְעָזָ֤ר וְעַל־אִֽיתָמָר֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן הַנּוֹתָרִ֖ם לֵאמֹֽר׃

שעיר החטאת. שְׂעִיר מוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ; וּשְׁלֹשָׁה שְׂעִירֵי חַטָּאוֹת קָרְבוּ בוֹ בַיּוֹם, שְׂעִיר עִזִּים וּשְׂעִיר נַחְשׁוֹן וּשְׂעִיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּמִכֻּלָּן לֹא נִשְׂרַף אֶלָּא זֶה; וְנֶחְלְקוּ בַדָּבָר חַכְמֵי יִשְֹרָאֵל, יֵשׁ אוֹמְרִים מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה שֶׁנָּגְעָה בוֹ נִשְׂרַף, וְיֵשׁ אוֹמְרִים מִפְּנֵי אֲנִינוּת נִשְׂרַף, לְפִי שֶׁהוּא קָדְשֵׁי דוֹרוֹת, אֲבָל בְּקָדְשֵׁי שָׁעָה סָמְכוּ עַל מֹשֶׁה שֶׁאָמַר לָהֶם בַּמִּנְחָה וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת (ספרא; זבחים ק"א):

דרש דרש. שְׁתֵּי דְרִישׁוֹת: מִפְּנֵי מָה נִשְׂרַף זֶה? וּמִפְּנֵי מָה נֶאֶכְלוּ אֵלּוּ? כָּךְ הִיא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים:

על אלעזר ועל איתמר. בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הָפַךְ פָּנָיו כְּנֶגֶד הַבָּנִים וְכָעַס (ספרא):

לאמר. אָמַר לָהֶם הֲשִׁיבוּנִי עַל דְּבָרַי (שם):

וְיָת צְפִירָא דְחַטָאתָא מִתְבַּע תָּבְעֵי מֹשֶׁה וְהָא אִתּוֹקָד וּרְגֵז עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן דְאִשְׁתָּאֲרוּ לְמֵימָר

שורף. מהבנין שלא נקרא שם פועלו כמו ומורק ושוטף:

ואת שעיר החטאת - חכמים פירשו: בשעיר של ר"ח שהוא קדשי דורות, אבל שעיר העדה ושעיר נחשון נאכלו.

ואת שעיר החטאת לפי הפשט הוא שנאמר בו קחו שעיר עזים וכו׳‎ שכאן וכאן נאמר בו כפרה.

שעיר החטאת פרש״‎י שעיר מוספי ראש חדש ושלשה שעירי חטאות קרבו בו ביום שעיר עזים ושעיר נחשון ושעיר ראש חדש ומכולן לא נשרף אלא זו, פירוש משלשת שעירים הללו לא נשרף אלא זה של ראש חדש ומדעתו של כהן נשרף. ועוד פרש״‎י י״‎א מפני טומאה שנגעה בו נשרף ואם תאמר בלאו הכי נמי דינו להיות נשרף שאי אפשר שלא היו טמאי מתים מיום שנולדו והם נגעו בשעיר זה ועדיין לא נטהרו בהזיית שלישי וז׳‎ שעדיין לא היה להם אפר פרה עד למחרת כדקיימא לן באחד בניסן הוקם המשכן שני לו נשרפה הפרה, אלא י״‎ל לטהרו משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח כעין אהרן ובניו. כדאמרינן במס׳‎ יומא אמרת נכנסו מים תחת דם.

דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְגוֹ׳. אוֹמֵר אֲנִי כִּי מֹשֶׁה לֹא הֶחְלִיט בְּדַעְתּוֹ לְהַתִּירוֹ בַּאֲכִילָה, וְהָרְאָיָה מִמַּה שֶׁלֹּא אָמַר לָהֶם דִּינוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם בַּמִּנְחָה (ויקרא י:יב) ״קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה״ וְגוֹ׳, שֶׁאִם הָיָה בְּדַעְתּוֹ בִּפְשִׁיטוּת לְהַתִּיר הָיָה לוֹ לוֹמַר ״קְחוּ אֶת הַחַטָּאת״. מַה תֹּאמַר, שֶׁאָמַר דִּין הַמִּנְחָה וְחָשַׁב כִּי אֵין הֶפְרֵשׁ בֵּינֵיהֶם כָּל עִקָּר, וּלְרוֹב פְּשִׁיטוּת שֶׁהָיָה לוֹ הַדָּבָר לֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר? אִם כֵּן לֹא הָיָה לוֹ לִדְרוֹשׁ, כִּי מִנַּיִן נִכְנַס לוֹ הַמֵּיחוּשׁ לִדְרוֹשׁ עָלָיו מַה הָיָה בּוֹ? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלֹּא אָמַר אֶלָּא הַפָּשׁוּט אֶצְלוֹ שֶׁהִיא הַמִּנְחָה שֶׁהִיא קָדְשֵׁי שָׁעָה, וּמִמֶּנָּה לִשְׂעִיר נַחְשׁוֹן וּשְׂעִיר עִזִּים שֶׁהָיוּ קָדְשֵׁי שָׁעָה, אֲבָל שְׂעִיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁהוּא קָדְשֵׁי דוֹרוֹת עֲדַיִן הָיָה הַדָּבָר עוֹמֵד אֶצְלוֹ בְּסָפֵק, וְהָיָה דּוֹרֵשׁ בְּדַעְתּוֹ אִם יַתִּירֶנּוּ כְּמוֹ כֵן אוֹ לֹא, וְדָרַשׁ עָלָיו מַה הָיָה בּוֹ. וְלָזֶה כָּפַל לוֹמַר דָּרוֹשׁ דָּרַשׁ, אַחַת לְמִשְׁפָּטוֹ וְאַחַת לְעַצְמוֹ מַה הָיָה בּוֹ, ״וְהִנֵּה״ וְגוֹ׳, וַיִּקְצֹף עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ דָּבָר מִדַּעְתָּם, שֶׁאֲפִלּוּ הוּא עֲדַיִן לֹא יָדַע אֶת אֲשֶׁר יְצַוֶּה לָהֶם עֲשׂוֹת. וַהֲגַם שֶׁאָמַר לְבַסּוֹף ״תֹּאכְלוּ אוֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי״, פֵּרוּשׁ: יוֹתֵר הָיָה לָכֶם לְדַמּוֹתָהּ לַמִּנְחָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי לְאָכְלָהּ וְלֹא לְשָׂרְפָהּ בְּלֹא טַעַם הֵפֶךְ מַה שֶׁצִּוִּיתִי בַּמִּנְחָה. וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ: ״דָּרֹשׁ דָּרַשׁ״ - מִפְּנֵי מָה נִשְׂרַף, וּמִפְּנֵי מָה (לֹא) נֶאֶכְלוּ אֵלּוּ? וּבְיִשּׁוּב הַכָּתוּב הַדְּבָרִים רְחוֹקִים, כִּי אַחַר הַדְּרִישׁוֹת הוּא שֶׁנִּגְלֵית הַשְּׂרֵפָה, וְאֵיךְ יִדְרוֹשׁ קֹדֶם לָמָּה נִשְׂרַף? וְיֵשׁ לְיַשֵּׁב.

הַנּוֹתָרִים לֵאמֹר. אָמְרוֹ לֵאמֹר, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה פי״ג): ״הַנּוֹתָרִים״ - אָמַר רַבִּי פִּנְחָס: וּלְוַאי שֶׁלֹּא נִשְׁאַרְתֶּם, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ ״הַנּוֹתָרִים לֵאמֹר״ - פֵּרוּשׁ הַנּוֹתָרִים לֵאמֹר עִנְיָן אַחֵר, וְהוּא דִּבְרֵי רַבִּי פִּנְחָס. וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ: ״לֵאמֹר״ - אָמַר לָהֶם: הֲשִׁיבוּנִי עַל דְּבָרַי, פֵּרוּשׁ הִרְשָׁם לַהֲשִׁיבוֹ שֶׁלֹּא יִמָּנְעוּ לְצַד רְאוֹתוֹ בְּקֶצֶף עֲלֵיהֶם. עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פע״ג) בְּפָסוּק ״צֹאן לָבָן הַנּוֹתָרוֹת״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן פְּחִיתוּת, וְהוּא אָמְרוֹ הַנּוֹתָרִים לֵאמֹר כְּאִלּוּ אָמַר לֵאמֹר הַנּוֹתָרִים, פֵּרוּשׁ קְרָאָם בְּמַאֲמָרוֹ נוֹתָרִים, לְשׁוֹן פְּחִיתוּת.