שוק התרומה וחזה התנופה מובאים על אשי החלבים להניף תנופה לפני ה׳, והם לאהרן ולבניו לחוק עולם. רש״י מבאר מן הלשון ״על אשי החלבים״ שהחלבים למטה בשעת התנופה, כלומר החזה והשוק מונחים על החלבים בעת התנופה, ומעיר שכבר יישב את שלושת הכתובים בעניין זה בפרשת צו כדי שלא יסתרו זה את זה. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. הפסוק מפרט את סדר תנופת החזה והשוק יחד עם החלבים, וקובע אותם כמתנת כהונה נצחית לאהרן ובניו. בכך משלים הכתוב את דיני חלקי הכהנים בשלמים, ומדגיש שהם ניתנו לחוק עולם כפי שציווה ה׳, בלא שינוי.