וְסָמַ֣ךְ יָד֔וֹ עַ֖ל רֹ֣אשׁ הָעֹלָ֑ה וְנִרְצָ֥ה ל֖וֹ לְכַפֵּ֥ר עָלָֽיו׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
על ראש העלה. לְהָבִיא עוֹלַת חוֹבָה לִסְמִיכָה וּלְהָבִיא עוֹלַת הַצֹּאן (שם):
העלה. פְּרָט לְעוֹלַת הָעוֹף (שם):
ונרצה לו. עַל מָה הוּא מְרַצֶּה לוֹ? אִם תֹּאמַר עַל כָּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין אוֹ מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם אוֹ מַלְקוּת, הֲרֵי עָנְשָׁן אָמוּר, הָא אֵינוֹ מְרַצֶּה אֶלָּא עַל עֲשֵֹה וְעַל לָאו שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵֹה (שם):
וְיִסְמוֹךְ יְדֵיהּ עַל רֵישׁ עֲלָתָא וְיִתְרְעֵי לֵיהּ לְכַפָּרָא עֲלוֹהִי
וסמך ידו. היה נראה מהפשט שבידו האחת יסמוך כי דרך שעיר המשתלח איננו כדרך כל קרבן על כן שנה הכ׳ רק כאשר מצאנו המעתיקים שהעתיקו שכל סמיכה בשתי ידים סמכנו עליהם והגוף הקרב לכפר על העולה על הרוח יקרא עולה גם כן הקרב בעבור חטאת ואשם יקרא חטאת ואשם:
ונרצה לו. יפיק רצון מהשם:
לכפר עליו. להיות כופר עונש שיש עליו:
וסמך ידו. לפי הפשט כך מנהג בני אדם כשרוצים להתחיל ולהתעסק בשום מעשה היו מזמינים עצמם לעשותו בענין הנחת יד עליו.
ידו. ולא יד בנו ועבדו ושלוחו.
ידו על ראש. ולא ידו על גבי ידו.ידו על ראש. ולא על צואר.
על ראש העלה פרש״י להביא עולת חובה וכו'. כדאיתא בתו״כ מה עולת נדבה טעונה סמיכה אף עולת חובה טעונה סמיכה, שהרי נאמר עולה אחת עולת נדבה ואחת עולת חובה, לומר זו וזו טעונה סמיכה. שהרי נאמר עולה אחת עולת בקר ואחת עולת צאן, נאמר זו וזו טעונה סמיכה. ודוקא עולת יחיד טעונה סמיכה אבל עולת צבור ושל נשים ושל א״י אינן טעונות סמיכה וכולן טעונות נסכים ואפי׳ של א״י כדתניא א״י ששלח את עולתו וכו'.
לכפר עליו. לשון כופר להיות הקרבן כופר העונש אשר עליו.
עליו. בשבילו דוגמא ״כי עליך הורגנו כל היום״ (תהלים מד,כג), ״כי עליך נשאתי חרפה״ (תהלים סט,ח).
וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה. יָדוֹ אַחַת בְּמַשְׁמָע, וּבְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ כְּתִיב ״וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו״, וְהָרַמְבַּ״ן פֵּרֵשׁ שֶׁגַּם סְמִיכוּת הָעוֹלָה הָיְתָה בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי ״יָדוֹ״ אַחַת בְּמַשְׁמָע. וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, לְפִי שֶׁכָּל חֵטְא הַהִרְהוּר הוּא בְּלֹא מַעֲשֶׂה, אֲבָל כָּל חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה אֵינוֹ בְּלֹא הִרְהוּר הַקּוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה, כִּי זוּלַת זֶה אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לַעֲבֵירָה כְּלָל וְאֹנֶס הוּא וְלֹא שׁוֹגֵג. עַל כֵּן בָּעוֹלָה הַבָּאָה עַל הַהִרְהוּר לְבַד, דַּי בִּסְמִיכַת יָד אַחַת לִתֵּן שֶׁמֶץ וְדֹפִי שֶׁל חֵטְא הַהִרְהוּר שֶׁלּוֹ עַל הַבְּהֵמָה. אֲבָל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ אֲשֶׁר נָשָׂא עָלָיו עֲוֹנוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, חֵטְא הַהִרְהוּר וְהַמַּעֲשֶׂה, סָמַךְ אַהֲרֹן שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו, לִתֵּן עָלָיו שֶׁמֶץ וְדֹפִי שֶׁל שְׁנֵי מִינֵי עָוֹן אֵלּוּ.
וְכֵן מָצִינוּ בְּפָרָשַׁת פִּינְחָס (במדבר כז יח) בִּיהוֹשֻׁעַ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְמֹשֶׁה ״קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו״, אַחַת בְּמַשְׁמָע, וּבַמַּעֲשֶׂה נֶאֱמַר (במדבר כז כג) ״וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו״, שְׁתַּיִם בְּמַשְׁמָע. וְכֵן כָּאן נֶאֱמַר בַּצִּוּוּי ״וְסָמַךְ יָדוֹ״, וּבַמַּעֲשֶׂה כְּתִיב ״וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו״. וְכֵן בְּפָרָשַׁת פִּנְחָס נִסְמְכָה פָּרָשַׁת עוֹלַת תָּמִיד אֶל סְמִיכוּת יְהוֹשֻׁעַ, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, כְּמוֹ שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת תְּמִידִין נוֹשְׂאִים עֲלֵיהֶם אַשְׁמַת הָעָם, כִּי תָּמִיד שֶׁל שַׁחֲרִית מְכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה, וְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם מְכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁל כָּל הַיּוֹם, וְזֶהוּ טַעַם הַסְּמִיכָה, לָתֵת שֶׁמֶץ וְדֹפִי שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל עַל הַקָּרְבָּן, כָּךְ רָאשֵׁי יִשְׂרָאֵל הֵם קָרְבַּן אָשָׁם עַל הָעָם, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי דברים א יג) מִן פָּסוּק ״וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם״, שֶׁאַשְׁמַת הָעָם תָּלוּי בְּרָאשֵׁיהֶם. וְזֶהוּ טַעַם סְמִיכוּת יָד עַל יְהוֹשֻׁעַ, לוֹמַר הֲרֵי אַשְׁמַת הָעָם תָּלוּי בָּכֶם, בֵּין חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה בֵּין חֵטְא הַהִרְהוּר. וְזֶה דַּוְקָא לְאִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ כִּיהוֹשֻׁעַ, שֶׁיּוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ נֶגֶד רוּחַ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כִּי בְּיָדוֹ לִרְאוֹת בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלָיו אֶת כָּל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וּבִזְמַן שֶׁרוֹאֶה בּוֹ שֶׁנִּמְסַךְ בְּקִרְבּוֹ רוּחַ עִוְעִים, לֹא בָרוּחַ ה׳ (מלכים א כב כב), אָז עָלָיו מוּטָל לַהֲשִׁיבוֹ מִדַּרְכּוֹ וּלְהוֹכִיחוֹ וּלְיַסְּרוֹ. וְאִם אֵינוֹ מוֹכִיחוֹ, אָז הֶעָוֹן תָּלוּי בּוֹ. אֲבָל אִישׁ אֲשֶׁר אֵין רוּחַ בּוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲלֹךְ כְּנֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אֵינוֹ נִתְפָּס עַל חֵטְא הַהִרְהוּר שֶׁל חֲבֵרוֹ, כִּי הַנִּסְתָּרֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ (דברים כט כח), וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה יַגִּיעַ רוּחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ.
לְכָךְ נֶאֱמַר ״קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ״. שֶׁיּוּכַל לַהֲלֹךְ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלָיו כְּנֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְיוֹדֵעַ גַּם מַטְמוֹנִיּוֹת שֶׁלָּהֶם, לְפִיכָךְ דִּין הוּא שֶׁיִּשָּׂא עָלָיו עֲוֹן הָעָם גַּם הָעוֹלֶה עַל רוּחָם, וְעַל זֶה קָאֵי מַה שֶׁאָמַר ״וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו״, דְּאִם לֹא כֵן מַה עִנְיָן ״אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ״ אֶל ״וְסָמַכְתָּ יָדְךָ״, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהָא בְּהָא תַּלְיָא. וְלֹא הֻצְרַךְ הקב״ה לְצַוֹּת לוֹ שֶׁיִּסְמֹךְ עָלָיו גַּם יָד שְׁנִיָּה כְּדֵי לִתֵּן עָלָיו גַּם שֶׁמֶץ וְדֹפִי חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הָעָם, כִּי פָּשׁוּט הוּא שֶׁאִם בְּיָדוֹ לְהָשִׁיב רַבִּים מֵעֲוֹן חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה - פְּשִׁיטָא שֶׁהוּא חֵטְא רַבִּים יִשָּׂא. וּמִזֶּה לָמַד מֹשֶׁה שֶׁבִּשְׁעַת סְמִיכָה סָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו, לְהַסְמִיךְ עָלָיו אַשְׁמַת הָעָם, בֵּין שֶׁיֶּחֶטְאוּ בְּהִרְהוּר בֵּין שֶׁיֶּחֶטְאוּ בְּמַעֲשֶׂה, וַהֲרֵי הוּא מַמָּשׁ דֻּגְמַת הַקָּרְבָּן הַנִּסְמָךְ הַנּוֹשֵׂא עָלָיו אַשְׁמַת הָעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל נְקִיִּים, וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר. וּמַה שֶׁאָמַר ״וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו״ פְּשׁוּטוֹ שֶׁסְּמִיכָה זוֹ עִקַּר הַכַּפָּרָה ע״י שֶׁנּוֹתֵן אַשְׁמָתוֹ עַל הַבְּהֵמָה.
וְעַל צַד הָרֶמֶז נוּכַל לוֹמַר, ״וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה״ כּוֹלֵל אֶת כָּל הָעוֹלֶה, הֵן הַבְּהֵמָה, הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה, הֵן הָאָדָם הַנִּסְמָךְ הָעוֹלֶה לְאֵיזוֹ מַעֲלָה מִן הַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר, אַךְ לְפִי גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ שֶׁמַּטִּילִין עַל הַנִּסְמָךְ מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה לְקַבֵּל הַסְּמִיכָה כִּי אֵינָהּ שֹׁוָה בְּנֵזֶק. עַל כֵּן אָמַר ״וְנִרְצָה לוֹ״, שֶׁמִּסְּתָמָא יִהְיֶה מְרֻצֶּה לְקַבְּלָהּ כְּדֵי לְכַפֵּר עָלָיו, כִּדְמַסִּיק בְּסַנְהֶדְרִין (יד.) רַבִּי זֵירָא הָוֵי מִטַּמַּר לְמִסְמְכֵהּ, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְעוֹלָם הָוֵי קָבֵל וְקַיָּם, כִּי שָׁמַע לְהָא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵין הָאָדָם עוֹלֶה לִגְדֻלָּה אֶלָּא אִם כֵּן מוֹחֲלִין לוֹ כָּל עֲוֹנֹתָיו, אַמְצִי לֵהּ נַפְשֵׁהּ. וְזֶה דְּרָשׁ יָקָר.
לִפְנֵי ה׳ וְסָמַךְ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י אֵין סְמִיכָה בְּבָמָה, כִּי בָּמָה לְשׁוֹן גָּבוֹהַּ וְרז״ל אָמְרוּ (סוטה ד:) כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב כב) ״חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא״, אַל תִּקְרֵי בַּמֶּה אֶלָּא בָּמָה. כִּי כָל הַבּוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ רוּחוֹ גְּבוֹהָה וְגַסָּה עָלָיו, כִּי כֵן מָצִינוּ בִּלְשׁוֹן רז״ל (חגיגה כב.) שֶׁלֹּא יְהֵא כָּל אֶחָד הוֹלֵךְ וּבוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ. עַל כֵּן אֵינוֹ לִפְנֵי ה׳ מִשְּׁנֵי צְדָדִים, הֵן מִצַּד שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה כִּי אִם בְּמָקוֹם שֶׁהָעֲנָוָה מְצוּיָה כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נז טו) ״אֶשְׁכּוֹן אֶת דַּכָּא״. כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה סוֹף פָּרָשַׁת יִתְרוֹ (כ יט) וּבְפָרָשַׁת מִקֵּץ (מט א) שֶׁשֵּׁם הַגָּדוֹל מוֹרֶה עַל עֶצֶם הָעֲנָוָה, וְיִתְבָּאֵר בע״ה עִנְיַן הַבָּמָה לְקַמָּן פָּרָשַׁת מַטּוֹת עַל אָמְרָם זַ״ל (נדרים כב.) כָּל הַנּוֹדֵר כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה, הֵן מִצַּד שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה כִּי אִם בְּמָקוֹם שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל בַּאֲגֻדָּה אַחַת וְכֻלָּם מִתְקַבְּצִים אֶל מִקְדָּשׁ אֶחָד וְלֹא בִּזְמַן שֶׁכָּל אֶחָד הוֹלֵךְ וּבוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ, כַּמָּשָׁל שֶׁל שְׁנֵי הַסְּפִינוֹת שֶׁסָּמְכוּ אֶל פָּסוּק (עמוס ט ו) ״הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ״ (יל״ש עמוס תקמח), וּלְפִיכָךְ אֵין הַקָּרְבָּן שֶׁל הַבָּמָה מֵסִיר הֶעָוֹן מִכֹּל וָכֹל וְעַל כֵּן אֵין בּוֹ סְמִיכָה.
