נוּגֵ֧י מִמּוֹעֵ֛ד אָסַ֖פְתִּי מִמֵּ֣ךְ הָי֑וּ מַשְׂאֵ֥ת עָלֶ֖יהָ חֶרְפָּֽה׃

נוּגֵי מִמּוֹעֵד. אָסַפְתִּי אֶת הַמּוּצָאִים מִמּוֹעֲדֵי, שֶׁלֹּא הָיוּ מְשַׁמְּרִים שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים.

אָסַפְתִּי. כִּלִּיתִי.

מִמֵּךְ הָיוּ. מֵעַמֵּךְ הָיוּ.

מַשְׂאֵת עָלֶיהָ חֶרְפָּה. עַל אוֹתָהּ אַשְׁמָה הָיָה לָךְ מַשְׂאֵת חֶרְפָּה.

נוּגֵי. לְשׁוֹן ׳הוֹצָאָה׳, כְּמוֹ ״הָגוֹ סִיגִים״ (משלי כה:ד), ״כַּאֲשֶׁר הוּגָה מִן הַמְּסִלָּה״ (שמואל ב כ:יג). וְאֵין שֹׁרֶשׁ בַּתֵּבָה אֶלָּא הַגִּימֶ״ל לְבַדָּהּ.

דִי הֲווֹ מְעַכְּבִין בִּיךְ זְמַנֵי מוֹעֲדֵיךְ אַרְחִיקֵית מִנֵיךְ וַי עֲלֵיהוֹן עַל דַהֲווֹ נַטְלִין זְיָנֵיהוֹן לְקִבְלֵיךְ וּמְחַסְדִין לִיךְ:

נוגי - בנין נפעל מגזרת יגון ופירוש ממועד מקום התחברות ישראל במועדים, כמו שרפו כל מועדי אל בארץ, והנה אספתי אותם אליך, כי ממך היו והטעם על אבותם.

משאת - שנשאו חרפה על ירושלם על כן עליה.

נוגי ממועד. אל מול ירושלים יאמר בניך שהיו מליאי יגון בעבור איחור זמן הגאולה הכנסתים אליך כי ממך היו והושבתים למקומם:

משאת עליה חרפה. ר״ל כבר נשאו על חורבן ירושלים חרפה מרובה בהיותם בארץ אויביהם:

נוגי. מל׳ יגון ותוגה:

ממועד. ענין זמן ועת כמו למועד אשוב אליך (בראשית י״ח:י״ד):

אספתי. ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף אותם (שופטים י״ט:ט״ו):

משא. מל׳ משא וסבל:

נוגי ממועד, גם אלה שמלאים יגון על שמעדה רגלם מן האמונה, והם אלה שלא עמדו בנסיון בדורות השמד ויצאו מדת ישראל ולבבם מלא תוגה ע"ז, אאסף אותם אל העם (כמ"ש וגם מהם אקח לכהנים ללוים (ישעיהו ס״ו:כ״א) כמש"פ שם), כי הלא ממך היו, הלא היו מבני ישראל, ואנסו אותם על אמונתם, משאת, שעורו אספתי משאת עליה חרפה, שעד עתה נשאו חרפה על שהם מבני ישראל שגם אחר כשטמעו בין העכו"ם חרפו אותם על צור מחצבתם, עתה אספתי חרפתם אשר נשאו: