צְפַנְיָה ג׳ · ט״ז

בְּעִדָנָא הַהִיא יִתְאַמַר לִירוּשְׁלֵם לָא תִדְחֲלוּן צִיוֹן לָא יִתְרַשְׁלָן יְדָךְ:

ביום - האויבים יאמרו לה ככה ויודו, כי אין כח לאויב לפני השם.

יאמר לירושלים. יהיה נאמר לה בדבר ה׳ אל תפחדי מעתה ולציון יהיה נאמר לא יהיה לך עוד רפיון ידים להתפחד מדבר רע:

ירפו ידיך. כן נקרא המתפחד ומתייאש וכן ורפה ידים (ש״ב יז):

ביום ההוא יאמר לירושלם אל תיראי ובירושלים היה מושב העם וקבוצם המדיני, ובציון היה מושב הסנהדרין והמקדש ועננים הרוחני הנפשי, ובירושלים היו מתיראים מן האויבים אז יאמר להם אל תיראי, וציון רפו ידיה מעסוק בשלמות הנפשי כי חשבה שה' עוזב אותה ע"י חטאתיה, ואז יאמר לציון אל ירפו ידיך, ומפרש.